זכויות החולה במערכת הרפואית

חוק זכויות החולה, השתנ"ו - 1996 מגדיר וקובע מה הם זכויותיו של החולה במערכת הרפואית במדינת ישראל. הדבר אף מופיע בסעיף 1

לחוק המגדיר את מטרות החוק ובין השאר מציין כי החוק נועד להגן את כבודות ופרטיותו של המבקש והמקבל טיפול רפואי.

מבין הנושאים שהחוק מבקש להסדיר ולקבוע חשוב להזכיר את הזכויות הבאות של החולים:

1. על מטפל או מוסד רפואי אסור להפלות בין המטופלים או הפונים לקבלת הטיפול הרפואי מטעמים של דת, גזע, מין, לאום, ארץ מוצא נטייה מינית או מכל טעם אחר. כמו כן אסורה הפליה מטעמי גיל אך לא רואים לעניין גיל הפליה כאשר ההבחנה נדרשת משיקולים רפואיים.

2. המטופלים זכאים לטיפול רפואי נאות, הן מבחינת הרמת המקצועית והן מבחינת האיכות ויחסי האנוש. במסגרת הטיפול הרפואי הנאות, זה נדרש גם במידה ועבר המטופל ממטפל אחד למשנהו כך שעל המטפל הקודם ועל המוסדות הרפואיים שטיפלו במטופל טרם המעבר לסייע להבטחת המשך הטיפול הנאות.

3. המטופל זכאי למידע בדבר זהות המטפל ותפקידו של כל אדם המטפל בו.

4. כל מטופל זכאי לקבל חוות דעת נוספת לעניין הטיפול המוצע לו ועל המטפל והמוסד הרפואי לסייע למטופל לממש זכותו זו.

5. המטפל, המוסד הרפואי ועובדיו צריכים לשמור על פרטיותו של המטופל וכבודו של המטופל בכל שלב משלבי הטיפול.

6. על המטפל לתעד את מהלך הטיפול הרפואי ברשומה רפואית אשר תכלול את הפרטים הקבועים בהוראות החוק וזכותו של המטופל לקבל מידע מהתיק הרפואי ולהעתיק את הרשומות הרפואיות.

7. על המטפל או העובד במוסד רפואי לשמור בסוד כל מידע הנוגע למטופל אשר הגיע אליהם במסגרת תפקידם או מהלך עבודתם כך שלמעשה רופא המקבל מידע ממטופל חייב לשמור על מידע זה בסוד. החוק מגדיר מהם 7 המקרים החריגים בהם על הרופא לסטות מכלל זה וביניהם כאשר המטופל נתן הסכמתו לכך, חלה על המטפל או המוסד הרפואי חובה למסור את המידע על פי דין, מסירת המידע היא למטפל אחר לצורך טיפול במטופל, או למשל כאשר המידע נועד לפרסום בביטאון רפואי לצורכי מחקר או הוראה וזאת ללא חשיפת פרטים מזהים של המטופל עצמו.

הזכות הבולטת מבין הזכויות של החולה כפי שמופיעות בחוק ואשר לא אחת מהווה למעשה את מרכז המחלוקת בין המטפל ובין המטופל היא מתן הטיפול הרפואי מתוך הסכמה מדעת של המטופל. כדי לבצע טיפול רפואי כלשהי על המטופל ליתן את הסכמתו לטיפול באופן ברור ומודע, לאחר שניתנו למטופל מלוא ההסברים ונשקלו הסיכונים והסיכויים של הטיפול הרפואי המוצע.

החוק עצמו קובע כי הסיכונים והסיכויים שבטיפול הרפואי המוצע, תופעות לוואי, אם צפויות כאלו, ומידע על טיפולים חלופיים, אם קיימים, וכיוב', הם מן המידע שעל המטפל ליתן למטופל טרם הסכמתו של המטופל לטיפול ועל מנת שהסכמתו תחשב כ"הסכמה מדעת". השאלה האם ההסכמה של המטופל לטיפול המוצע הינה הסכמה מדעת תענה תוך בחינת מלוא הנסיבות, ההסבר שניתן בפועל למטופל ולא בהכרח הכתוב בטופס הסכמה כדוגמת הסכמה לניתוח עליו חותם המטופל טרם כניסתו לחדר ניתוח.

הסכמה מדעת יכול ליתן מטופל אשר יש לו כשרות משפטית בהתאם להוראות החוק, היינו מלאו לו 18 שנים. מי שטרם מלאו לו 18 שנים, נדרשת הסכמת אפוטרופסיו, אם הטבעיים ואם אלו שמונו לו על ידי בית המשפט.

זכויות נוספות של המטופלים נקבעו בחוקים נוספים ובהנחיות כדוגמת הנחיות משרד הבריאות הקובעות לדוגמא את זכותו של כל מטופל לבקש את נוכחותו של אדם נוסף מטעמו ועל פי בחירתו בבדיקה הרפואית ובעת ביצוע בדיקה גופנית. עוד קובעות הנחיות משרד הבריאות כי זיהוי המטפל עצמו ייעשה על ידי תג זיהוי אשר יענוד על בגדו במקום בולט ובו יופיע שמו ותפקידו של המטפל ומטופל רשאי לבקש כי בבדיקתו הרפואית לא יהיו נוכחים סטודנטים לרפואה.

בבחינת הפגיעה בזכויות החולה יש לעתים משום עוולה העולה לכדי רשלנות רפואית והכל נבדק ונבחן בהתאם לנסיבות המקרה, מי המטופל, אופי הטיפול, זהות הגורם המטפל, מהלך הטיפול עצמו ולבסוף שאלת הנזק.

חשוב כי המטופלים יידעו זכויותיהם בעת פנייתם לקבלת הטיפול הרפואי ומנגד הגורמים המטפלים ירעננו מעת לעת את הנהלים והדין.

* הערה – האמור לעיל איננו יעוץ משפטי ואיננו תחליף לייעוץ משפטי פרטני ולא מהווה בשום אופן המלצה לפעולה ע"י עו"ד זה או אחר או להימנע מפעולה. כל פעולה ו/או אי פעולה שתנקוט/י בעקבות פנייתך זו הנה על אחריותך בלבד. הדברים נכונים למועד כתיבתם ועלולים להשתנות מעת לעת.