בעל כלבה חולה ומבוגרת החליט לבצע "המתת חסד" בעצמו, ולא בחל באמצעים לצורך מטרה זו. לאחר שבית משפט השלום החליט להימנע מהרשעתו וגזר עליו עונש מקל, הגישה המדינה ערעור וביקשה להרשיעו בפלילים ולגזור עליו עונש מרתיע ומשמעותי.

 

בית המשפט המחוזי בנצרת בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים דחה בשבוע שעבר (יום ד') את הערעור, וקבע כי לאור הנסיבות המיוחדות של המקרה, ההחלטה שלא להרשיע את בעל הכלבה אינה מהווה מסר שלילי לציבור.

 

הכלבה כבת 15 שנים לקתה בשיתוק, ובעליה החליט לבצע בה "המתת חסד". מאחר ולא היה לו כסף לשלם לווטרינר, ניסה להמית אותה בעצמו תוך חניקת הכלבה, הדבקת סרט דביק על פיה וכריכת חוט סביב צווארה. לאחר שניסיונותיו אלה לא הצליחו, הוא הניח עליה סלעים כבדים. בשלב זה הכלבה נלקחה לטיפול רפואי במרפאה וטרינרית, ושם הורדמה למוות.

 

כתב האישום ייחס לבעל הכלבה עבירות של התעללות בבעל חיים, ניסיון להיזק לחיה והיזק לחיה. בחודש אוקטובר 2014, נעתר בית המשפט השלום בקריית שמונה לבקשתו של הנאשם, ונמנע מהרשעתו בפלילים, ואף הסתפק בעונש של צו מבחן למשך 18 חודשים. 

 

המדינה הגישה ערעור על גזר הדין לאור החלטת בית המשפט להימנע מהרשעת הנאשם וביקשה לקבוע מתחם ענישה ההולם את מעשיו האכזריים והסבל שגרם לכלבה חסרת ישע.

 

המדינה ציינה כי בעל הכלבה לא לקח אותה לבדיקה ווטרינרית טרם החליט להמיתה, וטענה, כי אין להותיר את שיקול הדעת לבעלי כלבים להחליט מתי יש להמיתם, מבלי לבדוק אם המצב אכן מחייב "המתת חסד". עוד הוסיפה כי בית המשפט שגה כאשר העדיף את האינטרס של הנאשם על פני האינטרס הציבורי, המחייב העברת מסר שאין לנהוג כך בבעל חיים.

 

בעל הכלבה לא התכוון להתעלל בה, אלא לגאול אותה מייסורי מחלתה הקשה

 

בית משפט המחוזי ציין כי קיימים שני גורמים להימנעות מהרשעה, האחד כאשר ההרשעה עשויה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם, והשני בהתאם לסוג העבירה, המאפשר לוותר על ההרשעה על פי נסיבות המקרה המסוים, תוך איזון בין השיקולים הכרוכים בשמירה על האינטרס הציבורי.

 

במקרה זה, לא קיים ספק כי מעשיו של הנאשם מעוררים דחייה, והעבירות שביצע חמורות ומעוררת שאט נפש. עם זאת החליט בית משפט השלום עקב הנסיבות לוותר על ההרשעה, מאחר ונקבע כי ההתאכזרות נבעה מרצונו של בעל הכלבה לבצע "המתת חסד", לאחר שנים רבות שגידל אותה, ובשל מצוקה כלכלית שלא אפשרה לו לפנות לווטרינר שיגרום למותה. לפיכך מטרתו לא היתה להתעלל בכלבה, ולא לגרום לה לסבל, אלא לגאול אותה מייסוריה.

 

בית המשפט המחוזי לא חלק על עמדת המדינה, לפיה מטרת "המתת חסד" של בעלי חיים, היא אך ורק למנוע מהם סבל, ומטרה זו מוצדקת במקרים חריגים, על פי אישור ווטרינרי בלבד. וכן, ההמתה צריכה להיעשות באמצעי שלא יגרום לחיה כאב וסבל.

 

עם זאת השתכנע כי הנאשם נקלע לקשיים כלכליים, וגידל את הכלבה במשך 15 שנים, על כן נשללה האפשרות כי ביקש לגרום למותה מטעמי נוחות. עוד נקבע כי ההרשעה עלולה להביא להגבלה משמעותית ביכולתו להיות מועסק במקום עבודתו. לפיכך החשש להעביר מסר שגוי לציבור, איננו שקול לפגיעה הקשה הצפויה להיגרם בהרשעתו.

 

יש לך שאלה?

פורום רישום פלילי
פורום משפט מנהלי, עתירות, בג"צ ורשויות מקומיות

 

בסופו של דבר בית המשפט דחה את הערעור והדגיש כי אין לפרש החלטה זו כמסר המתיר "המתת חסד" בבעלי חיים, אלא על ידי ווטרינר, לאחר שסבר כי טובת החיה מצדיקה לגרום למותה.

 

ע"פ 58354-11-14