גבר כבן 68 עבר ניתוח להחלפת מפרק בירך, ולאחריו נגרמה לו פגיעה עצבית ברגל שמגבילה אותו בפעולותיו. התובע טען כי הצוות הרפואי התרשל בעת הניתוח, ועקב כך נגרם לו נזק גופני. על כן הגיש תביעה בעילת רשלנות רפואית נגד המדינה. בית משפט השלום בתל אביב - יפו קבע לאחרונה (יום שבת) כי לא הוכח קשר סיבתי בין הפגיעה העצבית לניתוח, אולם סבר כי התובע זכאי לפיצוי בסך של 100,000 שקלים בגין פגיעה באוטונומיה.

 

בחודש דצמבר 2004, חש התובע, יליד 1936, כאבים בירך שמאל. ונקבע כי הוא זקוק לניתוח להחלפת המפרק. כעבור שבועיים הוא עבר בבית החולים ברזילי ניתוח להחלפת מפרק שמאל ובמהלכו הוחדר שתל מלאכותי.

 

לאחר הניתוח התלונן התובע על כאבים ונפיחות בברך, ועלה חשד להיווצרות קריש דם במערכת הוורידים העמוקה. חרף התלונות הוא שוחרר להמשך טיפול במוסד שיקומי עם המלצה לטיפול על ידי אנטיביוטיקה ונוגדי קרישה, ובטופס השחרור צוין כי לא היו סיבוכים לאחר הניתוח.

 

מתוצאות הבדיקות שנערכו בבית החולים השיקומי נמצאה בצקת בינונית בשוק שמאל ובמשך כיומיים סבל התובע מחום גבוה ואובחן כי הוא סובל מכף רגל שמוטה.

 

לטענת התובע נפלו מספר פגמים בביצוע הניתוח אשר הותירו בו נכות צמיתה בשיעור של 80%, בגין השיתוק המוטורי המלא של העצב ופגיעה קשה בכושר פעולתו. על פי חוות דעת של מומחה רפואי מטעמו, הצוות הרפואי לא נקט בזהירות הנדרשת של הגנה על העצב העיקרי של הגפה התחתונה, וגרם לנזק כרוני מוטורי בעצב.

 

התובע טען כי לא נתן הסכמה מדעת לביצוע הניתוח

 

עוד טען התובע כי טרם הניתוח לא הוסברו לו כל הסיכונים הכרוכים בהליך והניתוח להחלפת המפרק בוצע ללא קבלת הסכמתו מדעת, ואף ציין כי אם היה נמסר לו כל המידע שלא קיבל, הוא היה מוותר על ביצוע הניתוח. על כן יש לראות פעולה זו כתקיפה אשר מזכה אותו לפיצוי בגין פגיעה באוטונומיה.

 

מנגד טענה הנהלת בית החולים כי הצוות הרפואי מבצע ניתוחים מסוג זה תקופה ארוכה מאוד ומיומן בביצועם והוא דאג לכל הפרטים הטכניים בעת הניתוח. לטענתה הפגיעה בעצב עשויה להתרחש רק כאשר מותחים את הגפה, ולא תוך חשיפת שדה הניתוח ואי הגנה על העצב הסיאטי, כפי שטען המומחה מטעם התביעה, לפיכך אין לדעת מהו מקור הפגיעה העצבית.

 

בנוגע לפגיעה באוטונומיה טענה הנתבעת כי התובע עלה ארצה כשבוע לפני הניתוח, במטרה לעבור אותו בישראל, וככל הנראה היה עובר את הניתוח בכל מקרה, וגם אם יוכיח שהוא בוצע שלא בהסכמה מדעת, יש לפצותו בסכום של 10,000 שקלים בלבד.

 

לאחר עיון במסמכים הרפואיים וחוות דעת של המומחים הגיע בית המשפט למסקנה כי לא הוכחה כל רשלנות של המנתחים בגין הפגיעה העצבית והתובע לא הצביע על פעולה כלשהי שניתן לראותה כעולה לידי התרשלות. לפיכך לא הוכח כל קשר סיבתי בין הפגיעה העצבית לבין ההליך הרפואי.

 

עם זאת השתכנע בית המשפט כי בטופס ההסכמה לניתוח התובע לא קיבל הסבר מפורש על סיכויי ההצלחה של ההליך, הסכנות הנובעות ממנו, תופעות הלוואי הנלוות והאפשרויות לטיפול. על כן סבר כי יש מקום לפיצוי בגין הפרת חובת הגילוי והיידוע.

 

יש לך שאלה?

פורום רשלנות ברפואת משפחה וילדים
פורום רשלנות בניתוח | רשלנות רפואית בניתוחים פלסטיים

 

בנסיבות אלו חייב את המדינה לפצות את התובע בסכום של 100,000 שקלים בגין הפגיעה באוטונומיה, בצירוף הוצאות המשפט ושכר טרחת עורך דין בשיעור של 23.6% מסכום הפיצויים.

 

ת"א 40452-11-10