מאת ג'ורדן ברק, עו"ד, נוטריון ומגשר מוסמך מטעם משרד המשפטים

 

 

בנק לאומי לישראל הגיש תביעה ע"ס מליון ₪ בקירוב נגד חברת אוסקר חברה לפרסום בע"מ, מנהלה מר אבנר אריאלי, ונגד רעייתו הגב' טינה אריאלי כאשר גב' אריאלי נתבעה בהיותה ערבה לחשבון החברה. ראוי לציין כי טופס הערבות שעליו חתמה הגב' אריאלי היה ללא הגבלה בסכום.

 

טענתה העיקרית של הגב' אריאלי בביהמ"ש הייתה כי לא הבנק החתים אותה על טופס הערבות, אלא בעלה, ולא הוסבר לה כי כבר בעת חתימתה היה חשבון החברה ביתרת חובה של -.34,405 ₪. הוסיפה גב' אריאלי כי לו הייתה יודעת את גובה יתרת החובה בעת החתמת טופס הערבות, כלל לא הייתה נאותה לחתום עליו. פועל יוצא מטענה זו הוא שהבנק לא העניק לה כל הסבר באשר למהות הערבות ולשם מה היא נתונה, וכן באשר להיות הערבות בלתי מוגבלת בסכום.

 

 

טענות נוספות שהועלו ע"י הנתבעת היו כדלקמן :

 

 

1. כי הבנק התרשל כלפיה וזאת כאשר החזיר שיק ראשון בסכום של כ -.1,400 ₪ ולא הודיע לה אודות כך כדי שתוכל לנקוט בצעדים על מנת להקטין את נזקיה.

 

 

2. כי כאשר ביקש הבנק להטיל שיעבוד על ביתם המשותף, היא סירבה לכך, וכי אף במועד זה לא התריע בפניה הבנק על מצבו הרעוע של חשבון החברה.

 

 

3. כי הבנק קיבל תמורה של עשרות אלפי שקלים כתוצאה ממכירת רכב מסוג הונדה סיוויק שהיה משועבד לחשבון החברה, אך לא זיכתה את חשבון החברה בסכום המכירה אלא זקף את סכום התמורה לחובות אחרים.

 

 

הבנק, מצידו, טען כי יש לחייב את הנתבעת בתשלום החוב כי הרי ערבותה הייתה בלתי מוגבלת בסכום וכן כי הבנק וודאי שלא מסר כל מידע מוטעה לגב' אריאלי. באשר לרכב טען נציג הבנק כי סעיף 6 לכתב הערבות מקנה לו זכות עפ"י שיקול דעתו המוחלט מה יעשה בכספים המתקבלים ממימוש בטחונות הנמסרים לו ע"י לקוחותיו.

 

 

בית המשפט המחוזי בתל אביב קיבל את טענות הנתבעת ודחה את טענות הבנק. בית המשפט הסתמך על פסק הדין בעניין בנק הפועלים בע"מ נגד גרייף יצחק ואחרים שבו נקבע כדלקמן :

 

 

"לבנק יש חובה ברורה כלפי הערבים, חובה הנגזרת, במקרה הנדון, מדין החוזים הכללי ויסודה גילוי מלא ומפורט של נסיבות ההתחייבות שנוטל על עצמו הערב וטיבה. יש על הבנק, לדעתי, חובה להסביר את טיבו של המסמך ואת תוכנו ומה פשר ההתחייבות שהערב נוטל על עצמו.

 

עוד הבנק צריך להסביר את היקף ההתחייבות וכן גם עניינים מיוחדים אשר קיימים על פי נסיבותיו של כל מקרה ומקרה לגופו. הוראה זו כאמור, יסודה בדיני החוזים הכלליים ובמיוחד בסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) – זאת נוכח העובדה שמדובר בהסכמי ערבות שנעשו לפני תיקונו של חוק הבנקאות (שירות ללקוח) אשר החיל על הערב את דינו על לקוח".

 

 

כן נקבע ע"י ביהמ"ש כי יש לקבל בשלב זה של הדיון את טענתה של הנתבעת בדבר אי זיכוי יתרת החוב בגין מימוש מכונית ההונדה סיוויק, ושהבנק לא הצליח לערער את מהימנותה של הנתבעת בנקודה זו.

 

בסופו של הליך קיבל בית המשפט את טענותיה של הגב' אריאלי והעניק לה את הרשות להתגונן בפני תביעת בנק לאומי.

 

 

בנושא זה של תביעות בנקאיות נגד ערבים ראוי לזכור את דבריה של השופטת הניה שטיין ז"ל בבית משפט המחוזי בתל אביב בתיק של בנק המזרחי נגד אדריאטיק, בו הזכירה את פסק הדין של בנק דיסקונט נגד שמואל מורגן, בו נאמר כי כאשר מחתימים אדם על ערבות בלתי מוגבלת, על הבנק להפנות את שימת ליבו לכל האותיות הקטנות שיש במסמך שמכיל אלפי אותיות קטנות.

 

 

מכל האמור לעיל אפשר להסיק את המסקנה שכאשר בנק מבקש לקבל ערבות, על פקידי הבנק לשבת מול הערב ולהסביר לו בפרוטרוט את מהות המסמך שעליו הוא חותם לרבות מלוא היקפו של החוב בחשבון הבנק שבקשר אליו חותם הערב על כתב ערבות. לפי הנאמר לעיל, אסור לפקידי הבנק למסור את טופס הערבות לבעל החשבון על מנת שהוא יחתים עליו את הערבים לחשבון, כי הרי ברור שברוב המקרים אין לבעל החשבון עניין מיוחד לספר לערבים שלו את מידת חובותיו לבנק.

 

 

ברוח דברים פסק השופט ע. דוויק במילים אלו :

 

 

"אני סבור שעצם העובדה שהבנק מטיל את תפקיד החתמת הערב על החייב עצמו, יוצרת מצב שבו הבנק מוותר ביודעין על ההזדמנות להסביר לערב את טיב חתימתו ואת פישרו של המסמך וכן, ואולי חמור מזאת, הבנק אף מונע מעצמו את היכולת להסביר לערב מהו היקף ערבותו במועד החתימה, עפ"י המצב בפועל בחשבונו של הנערב.

 

הערב אינו יכול לדעת אם בעת שהוא חותם על המסמך, אין הוא מסבך את עצמו מלכתחילה בחוב עתק ובהחלט יתכן שאילו היה מידע כזה נמסר לו והוא היה יודע עליו – לא היה מסכים כלל לחתום, ממש כפי שטענו הערבים במקרה שבפני - לבנק יש חובה ברורה כלפי הערבים, חובת הנגזרת, במקרה הנדון, מדיני החוזים הכלליים ויסודה גילוי מלא ומפורט של נסיבות ההתחייבות שנוטל על עצמו הערב לרבות טיבה. יש על הבנק, לדעתי, חובה להסביר את היקף ההתחייבות וכן גם עניינים מיוחדים אשר קיימים עפ"י נסיבותיו של כל מקרה ומקרה לגופו. הוראה זו, כאמור, יסודה בדיני החוזים הכלליים ובמיוחד בסעיף 12 לחוק החוזים (חלק כללי) – זאת נוכח העובדה שמדובר בהסכמי ערבות שנעשו לפני תיקונו של חוק הבנקאות (שירות ללקוח) אשר החיל על הערב את דינו של "לקוח".

 

 

כותב שורות אלה מאוד מציע לאנשים אשר נתבעים בתור ערבים לבחון את מצבם המשפטי אצל פרקליט בעל ניסיון בתחום הבנקאי, וזאת על מנת למצות את זכויותיהם עד תום. עצם הגשת תביעה בנקאית נגד ערב איננה ראיה מכרעת לכך כי על הנתבע לשלם וכי אין לו הגנה מול התביעה.