החוק מגדיר מהי לשון הרע ואוסר שימוש בה. החוק נגזר מחוק יסוד: "כבוד האדם וחירותו", ומאזן בין חופש הביטוי מחד, לבין הזכות לכבוד ולשם טוב מאידך.


מטרת החוק - שמירה על כבודו ושמו הטוב של כל אדם באמצעות איסור פרסום פרטים העלולים להשפילו ולבזותו בעיני הבריות.


נשאלת השאלה: "מהי לשון הרע?"


התשובה מוגדרת בחוק, בסעיף 1: דבר אשר פרסומו עלול להשפיל אדם, לעשותו מטרה לשנאה או לגלוג.


אין לבזות אדם בשל התנהגותו או תכונותיו, או לפגוע במשרתו, תהא אשר תהא. ביזוי אדם ייגרם בשל פגיעה בו עקב, גזעו, מוצאו, מקום מגוריו, גילו, מינו, נטייתו המינית או מוגבלותו. יהא זה אדם או תאגיד, אשר שמו הטוב נפגע.


נשאלת השאלה: "פרסום מהו?" על פי סעיף 2 לחוק, פרסום בעניין לשון הרע יהיה בעל פה או בכתב, בדפוס (לרבות ציור) ובדרכים נוספות.
פיצוי-סעיף 70א' לחוק: פיצוי יכול להגיע ל-50,000 ₪ ללא הוכחת נזק, כלומר-כל פגיעה בשמו הטוב של אדם הינה עילה לתביעה אזרחית. אם בוצעה הפגיעה בכוונה תחילה-ניתן להגיש תלונה. הענישה עד שנת מאסר בפועל.


הגנות משפטיות לנתבע בהוצאת דיבה:


1) סעיף 14 לחוק -"אמת דיברתי"-במקרה שהפרסום אמיתי הוא וגם מהווה עניין לציבור = לא ניתן לתבוע.


2) סעיף 15 לחוק - "תום לב" - משמעו שהמפרסם לא ידע שזו לשון הרע, משמעות הדבר-שהאדם הסביר היה נוהג כך.


בית המשפט לא יקבל את טענות "תום הלב" במקרה שהפרסום היה שקרי והנאשם ידע כי שקרי הוא, או שלא נקט בפעולה סבירה לבירור האמת. נטל ההוכחה - על הנתבע להוכיח שפעל בתום לב.