מפקח הבניה פיני אדר חויב לפצות רוכשי בית בגין ליקויי בניה בסך של 72,000 ש"ח

מפקח הבניה פיני אדר חויב לפצות רוכשי בית אשר היו מיוצגים על ידי עו"ד צבי שטיין מרמת גן בסך של למעלה מ-72,000 ₪ בגין ליקויי בניה.

להלן קטעים נבחרים מפסק הדין

התובעים הם זוג נשוי והבעלים של בית אותו רכשו בהתאם להסכם מכר מיום 11/6/09. הנתבע הוא בעלים של חברה קבלנית ומפקח בניה העוסק בבניית בתים. צד ג' הוא הבעלים הקודם של הבית, ומי שמכר אותו לתובעים. 

בין צד ג' לנתבע נכרת הסכם לפיו יפקח הנתבע על עבודות בנייה שנעשו בבית, ובכלל כך על בניית השלד ולפיו ידאג גם לשימוש בחומרים איכותיים והכל עד לסיום עבודות הבנייה.

לבסוף פיקח הנתבע על המשך העבודות בבית, לרבות עבודות פנים, עבודות אינסטלציה, חשמל ועבודות הגמר, עד תום העבודות בבית.

טוענים התובעים כי בהסכם הפיקוח התחייב הנתבע לפקח במקצועיות על כלל העבודות, תוך מתן הסברים והוראות לקבלנים, ותוך פיקוח על טיב החומרים מהם ייבנה הבית.עוד טוענים התובעים כי גם את עבודות הגמר התחייב הנתבע לבצע במקצועיות ולמעשה כקבלן.

התובעים טענו כי מעת שהחלו לגור בבית מצאו בו ליקויי בנייה רבים לרבות רטיבות שגרמה להפסקות חשמל חוזרות ונשנות, בעיקר בימי גשם (להלן: "ליקויי הבנייה").

התובעים טענו כי על אף שפנו לנתבע בעקבות המתואר, הוא התעלם מהם ודחה אותם באופן שיטתי, ועוד כי גם כאשר התרצה ונעתר להם, ביצע בבית תיקונים באופן רשלני ולא יסף.

משכך טענו התובעים כי הנתבע התרשל במילוי תפקידו ואף הפר חובה חקוקה, עת לא דאג לבנייה בהתאם לתקני הבנייה המחייבים, וכן כי הנתבע הפר את חוזה הפיקוח, לאחר שלא דאג לתיקון הליקויים עד תום.

מנגד טוען הנתבע כי הוא עצמו שימש רק כמפקח על הבנייה וכי צד ג' הוא אשר שיפץ את הבית, בעצמו או באמצעות קבלני משנה מטעמו. משכך טען הנתבע כי אין בינו לבין התובעים כל יריבות..

בנוסף, טען הנתבע כי לכל היותר יש להטיל עליו אחריות של מפקח, בשיעור של 20% בלבד כמקובל בשוק הבנייה, ולא לראות בו קבלן (שהאחריות המונחת לפתחו הינה בשיעור של 100%).

הנתבע הגיש הודעת צד ג' כנגד הבעלים הקודם של הבית שמכר אותו לתובעים.בהגנתו להודעת צד ג' טען צד ג' כי הנתבע אמנם החל את עבודתו כמפקח על הבנייה, אך בשלב כלשהו לקח על עצמו את עבודות הגמר ועל כן כי יש לראות בו קבלן.

בהסכם המכר שבין התובעים לצד ג', המחה צד ג' לתובעים את כל הזכויות כלפי הקבלן עבור תביעה בגין תיקון הליקויים והאחריות לפי חוק המכר או לפי כל זכות אחרת". מכאן קבע ביהמ"ש כי אין מחלוקת בין הצדדים כי קיימת יריבות בין הנתבע לבין צד ג' הנשענת על הסכם הפיקוח.

משכך והיות שכעולה מן האמור לעיל המחה צד ג' לתובעים, עם מכירת הדירה, את זכויותיו ביחס לקבלן, קמה בכך יריבות בין התובעים לנתבע, ויש לדחות את טענת הנתבע להיעדר יריבות.

התובעים טענו כי הנתבע שימש כמפקח בעת ביצוע עבודות השלד וכקבלן בעת ביצוע עבודות הגמר והנתבע טען מנגד כי שימש כמפקח בלבד.

ביהמ"ש פסק: "בין כך ובין כך חלה על המפקח החובה לוודא כי כלל העבודות מבוצעות בהתאם לסטנדרט המקובל ועל פי התוכנית, וחובה עליו להתריע בפני צד ג' כשאין אלו פני הדברים.

יפים לעניין זה דברי כב' ס' הנשיא, השופט ש' סרחאן בת"א (שלום נצ') 3188-04 עמרני נ' קרן צור, [פורסם בנבו] (23/11/08), לפיהם:

"אכן וככלל, אין מהנדס/אדריכל אחראי לליקויים הנובעים מביצוע לקוי, בהבדל מכשלים בתכנון, אלא אם כן חלה עליו חובת הפיקוח. (א. נ. ורדי, דיני מכר דירות (תשס"א), 61). במקרה דנן, הנתבעת 1 אחראית על הפיקוח על ביצוע המבנה, ובתור שכזו, נושאת היא גם באחריות כלפי התובעים לליקויי הבניה"

(וראו עוד: ע"א (מחוזי ת"א) 1625/96 ניר ענב אדריכלים בע"מ ואח' נ' תורג'מן ואח' [פורסם בנבו] (3/2/99) (להלן: "עניין ענב").

עיון בראיות הנתבע מעלה כי אף הוא לא חשב אחרת וכי לאחר סיום העבודות, הגיע לבית מספר פעמים על מנת לבצע תיקונים שונים. ללמדך כי אף הוא סבר שהאחריות רובצת לפתחו (וראו עדות הנתבע בפרוטוקול הדיון מיום 16/9/15 עמ' 81)

הנתבע אמנם הוסיף בהקשר זה כי הבית נבנה על פי סטנדרט נמוך שעליו היה מוכן צד ג' לשלם וכן כי הוא לא מצא לנכון להפסיק את הבנייה בשל כך (פרוטוקול הדיון מיום 16/9/15 עמ' 92-94), אלא שסטנדרט בנייה נמוך, אינו הצדקה לחוסר סטנדרט, או לסטייה מן התקן. לא כל שכן כאשר הנתבע מאשר כי הוא לא מצא לנכון להתריע בפני צד ג' שהבנייה נעשית בניגוד לאמור בתכניות ובניגוד לתקן על אף שלרוב הוא עושה כן.

ויובהר כי הגם שעיון בחוזה הפיקוח מעלה כי צד ג' שכר את שירותיו של הנתבע לשם בניית הבית מבלי להבחין בין שלב ביצוע עבודות השלד לשלב ביצוע עבודות הגמר (וראו סעיף ה- "הואיל" הראשון לחוזה הפיקוח, נספח 1 לכתב התביעה), כך שגם הטענה לפיה הנתבע נשכר למעשה כקבלן איננה מופרכת, הרי שברי כי לכל הפחות וכמפקח, הוא נשכר לשם ביצוע פיקוח צמוד (להבדיל מפיקוח על).

לתימוכין בעניין זה אפנה לעדות הנתבע אשר אישר כי הוא זה שדאג למציאת קבלני המשנה, הוא זה שטיפל בהצעות המחיר ובהמשך בתשלומים והוא זה שניהל את הקבלנים במהלך עבודתם (וראו עדותו פרוטוקול הדיון מיום 16/9/15 עמ' 72-75).

עוד אפנה לעדותו של נדאל, ממנה עלה כי חלק מקבלני המשנה שעבדו בפרויקט זה, עובדים עם הנתבע מזה שנים רבות, וממנה עלה כי רישיון הכניסה שלו לישראל רשום על שם הנתבע, אשר גם משלם לו עבור העבודות, כי הוא עובד רק איתו וכי את צד ג' ראה באתר לא יותר מפעמיים. דפוס זה עולה לכל הפחות בקנה אחד עם פיקוח צמוד, שלא לומר כי הוא מציג תמונה של היות הנתבע קבלן.

תוצאת האמור הינה כי אין לקבל את טענת הנתבע לפיה יש לחייבו באחריות בשיעור של 20% בלבד היות ששימש רק כמפקח, שכן כאשר עסקינן בפיקוח צמוד (להבדיל מפיקוח עליון), ניתן לחייב את המפקח במלוא האחריות לתיקון הליקויים (וראו: עניין ענב לעיל).

אין מקום לקבוע כי לפתחם של התובעים או של צד ג' רובץ אשם תורם, כפוף כמובן לממצאי המומחה מטעם בית המשפט בחוות דעתו".

לגבי ההודעה לצד ג' קבע ביהמ"ש:"צד ג', הבעלים הקודם של הבית ומי שמכר אותו לתובעים, הינו גם מי ששכר את שירותיו של הנתבע. ..הנתבע נשכר כאיש מקצוע ולכל הפחות כמפקח צמוד בעת ביצוע כלל העבודות, על כלל חובותיו שגם עליהן עמדתי לעיל. האחריות לטיב ביצוע כלל העבודות חלה איפוא על הנתבע.

אין לקבל את טענת הנתבע לפיה צד ג' שימש בעצמו כקבלן היות שהיה שותף להזמנת קבלני המשנה ופיקח בעצמו על העבודות. אבהיר בעניין זה כי בעצם העובדה שצד ג' מצא להיות מעורב בבניית ביתו, אין כדי להסיר אחריות מאיש המקצוע, שהינו הנתבע.

לא כל שכן כאשר צד ג' אינו איש מקצוע ואין לו הכשרה בתחום הבנייה וכאשר לו רצה לעסוק בפיקוח לא היה צריך לשכור את שירותיו של הנתבע.די בדברים אלה על מנת לדחות את ההודעה שהוגשה על ידי הנתבע כנגד צד ג'.

בסופו של דבר חייב ביהמ"ש את הנתבעת לשלם לתובעים בגין ליקויי הבניה סך של 59,787 ₪ בצירוף 5,000 ₪ בדין עגמת נפש וכן שכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪.ביהמ"ש דחה את הודעת צד ג' של הנתבע וחייבו לשלם לצד ג' הוצאות משפט ושכ"ט עו"ד בסך של 7,500 ₪".