שופטת בית המשפט העליון, אסתר חיות, פסקה לאחרונה כי אקו"ם אינה רשאית אמנם לתת רישיונות לשימוש בשירים ספציפיים לצרכי פרסומת מסחרית, אולם היא בהחלט מוסמכת להעניק רישיונות כלליים להשמעת מוסיקה ב"סטרימינג" באתרי אינטרנט המעוטרים בפרסומות ו/או חסויות מסחריות.


מאז ומתמיד אקו"ם אינה נוהגת להעניק רישיונות לשימוש בשיר מסוים למטרת פרסומת מסחרית, אלא אם כן נתקבלה על כך הסכמתו המפורשת של יוצר השיר באופן אישי ופרטני. הבסיס המשפטי לכך הוא החשש פן השימוש המסחרי יהווה פגיעה ב"זכותו המוסרית" של היוצר, כלומר, בזכותו החוקית האישית של היוצר שלא ייעשה שימוש ביצירתו באופן שמעוות אותה או פוגע בשלמותה, כפי שקורה באופן טבעי כאשר עושים הופכים שיר לפרסומת מסחרית.


לאחרונה דן בית המשפט העליון בנושא זה במסגרת ערעור שהגישו אקו"ם, אתר "וואלה" ו"קוקה קולה ישראל" על פסק דין שניתן נגדן בבית המשפט המחוזי בתל אביב. במאמר זה נשתדל להביא בפני העוסקים בתעשיית המוסיקה והפרסום בישראל את המסקנות והחידושים הנובעים ממנו.


לפני למעלה מעשור, העניק אתר "וואלה" ל"קוקה קולה ישראל" רשות לפרוש את חסותה המסחרית על אתר של "וואלה" שהוכתר בשם: "אתר המוסיקה של קוקה קולה". האתר נצבע כולו בצבעים ובמיתוג של קוקה קולה, באופן שכל מי שנכנס אליו נחשף למעשה באופן מיידי לפרסום של קוקה קולה. המוסיקה באתר הושמעה בשיטת ה"סטרימינג" – והמבקר באתר היה רשאי לבחור השמעה של סוגה (ז'אנר) או של יוצר ספציפי, אך ללא יכולת לבחור להאזין לשיר מסוים לפי בחירתו.


לאחר השתלשלות עובדתית שלא כאן המקום להרחיב עליה את הדיבור, נתנה אקו"ם ל"וואלה" רישיון לאתר הנ"ל, כשזו האחרונה חויבה בתוספת תשלום מיוחדת לאקו"ם בתמורה למתן הרישיון לפרישת החסות של קוקה קולה על האתר.


בית המשפט העליון קבע: פעילותה של אקו"ם היתה כשרה למהדרין


בעקבות זאת הגישו כמה חברים באקו"ם, מרביתם חברות פאבלישינג (החברות אף הן באיגוד זכויות יוצרים זה), תביעה נגד "וואלה" ו"קוקה קולה ישראל", ודרשו פיצוי על השימוש המסחרי האמור ביצירותיהם, אשר נעשה לטענתם בצורה בלתי חוקית ומבלי שהם נתנו לכך את רשותם. בית המשפט המחוזי קבע שאקו"ם לא היתה רשאית להעניק ל"וואלה" את הרישיון האמור, אולם בית המשפט העליון הפך על פיו את פסק הדין וקבע שפעילותה של אקו"ם היתה כשרה למהדרין. ואלה עיקרי הפסיקה של בית המשפט העליון בנושא זה:


ראשית, בית המשפט קבע שכתב ההעברה עליו חותמים כל חברי אקו"ם כשמו כן הוא: משמעותו המשפטית היא העברת כל זכויות היוצרים של החבר ביצירותיו המוסיקליות לאקו"ם כמעט ללא כל חריג שהוא.


שנית, בית המשפט העליון עיגן בפועל את הנוהג הקיים בישראל ואשר לפיו אקו"ם אינה מוסמכת למעשה להעניק רישיונות לשימוש בשירים ספציפיים לפרסומת מסחרית ללא הסכמת היוצרים המקוריים, וזאת על אף שלכאורה כתב ההעברה עליו חותם החבר באקו"ם אינו מגביל אותה באשר למתן רישיונות ספציפיים כאלה.


שלישית, וכאן החידוש הגדול בפסק הדין, בית המשפט קבע שמתן חסות כללית למוסיקה באתר אינטרנט, גם אם הדבר נעשה בצורה שניתן לכנות אותה בוטה, כפי שהיה במקרה הזה, הינו מודל פרסומי חדש שלא היה קיים בעבר, ואשר נולד רק לאחרונה במסגרת המהפכה הדיגיטלית שיצרה מודלים חדשים של שיווק ופרסום בתחומים רבים.


לפיכך, קבע בית המשפט, מאחר ומדובר במודל חדש, הרי הנוהג הקיים בשוק מזה שנים רבות ואשר לפיו אסור לאקו"ם להעניק רישיונות לגבי שימוש בשירים ספציפיים לצרכי פרסומת מסחרית ללא הסכמת היוצרים עצמם - אינו חל על השמעת מוסיקה בדרך של "סטרימינג" במסגרת אתר הנמצא תחת חסות מסחרית או פרסומית.


המסקנה החשובה העולה מפסק דין זה היא שאקו"ם רשאית להעניק רישיונות השמעה של מוסיקה באתרי אינטרנט הנמצאים תחת חסות פרסומית של חברות מסחריות, אך זאת כל עוד הדבר נעשה במסגרת המודל שנדון במקרה הזה, היינו - האזנה למוסיקה בשיטת הסטרימינג ללא יכולת לבחור השמעה של שיר ספציפי.

 

יש לך שאלה?

פורום זכויות יוצרים במוזיקה ואמנות


במשך קרוב לעשור, וכל עוד התנהלו ההליכים המשפטיים בין הצדדים, היתה אי וודאות בשוק בנושא זה, במיוחד לאחר פסק הדין הראשון של בית המשפט המחוזי. אמנם, גם לאחר שבית המשפט העליון אישר למעשה את המודל של "אתר המוסיקה של קוקה קולה", ייתכנו בעתיד מחלוקות בין אקו"ם לבין חבריה באשר להיקף סמכותה של אקו"ם למתן רישיונות לשימוש במוסיקה בהקשרים מסחריים, ואולם נראה כי פסק הדין של השופטת חיות בהחלט פותח פתח ליישום של רעיונות יצירתיים חדשניים לשימוש במוסיקה לצרכי פרסומת, כל עוד אין מדובר במתן רישיון לשימוש בשיר ספציפי לפרסומת.


גילוי נאות – כותב מאמר זה העניק שירותים משפטיים לחברת קוקה קולה בשנים 2004-2007 בכל הקשור לפעילות "כפר המוסיקה של קוקה קולה".