האם חזרה בתשובה מהווה עילה לגירושין?

מאת עו"ד מורן נפתלי 

לרוב, כאשר בן זוג אחד מחליט להתגרש או במקרה ששני בני הזוג ניצבים בפני הדילמה האם לפרק את החבילה, מדובר בסיבה קריטית שלרוב מקורה בפגיעה אישית כגון: בגידה מצד אחד בני הזוג, הפסקת אהבה וגילויי חיבה אשר נובעים משחיקה של מערכת היחסים וכיוצא באלה. אך מה קורה כאשר אחד מבני הזוג מחליט לחזור בתשובה ולשנות את אורחות חייו ואמונותיו? האם די בסיבה זו על מנת לסיים את הנישואין?

לאחרונה ישנה עלייה חדה במגמת בני זוג אשר בוחרים לסיים את נישואיהם לעיתים אחרי שנים רבות של זוגיות בתואנה שאחד מבני הזוג חזר בתשובה, ודרך חיים זו אינה מתקבלת באהדה על ידי בן הזוג אשר נותר חילוני בדעותיו.

כמובן שאורח החיים "החדש" שנבחר מקשה לא רק על בן הזוג שנותר חילוני, אלא גם על בן הזוג אשר חזר בתשובה. דבר זה ניכר במנהגי הבית אשר משתנים כליל; החל מהכנת האוכל וכלה בשמירת השבת שהיא הסממן המובהק ביותר בתהליך החזרה בתשובה שבלעדיו אין.

נראה כי שני בני הזוג נותרים אומללים וזאת כאשר שתי דרכי חייהם מקבילות אך לעולם לא נפגשות, והדבר מעיב ומקלקל את מערכת הנישואין ומשליך על כל בני הבית.

כך במקרה של דורית, שמספרת שמאז שבעלה חזר בתשובה חייה אינם חיים; הבעל מסרב לקיים עמה יחסי אישות אלא לאחר טבילה במקווה ושמירת הנידה, הבעל נעדר מהבית בשעות הערב לצורך השתתפות בלימודי תורה, בני הזוג אינם יוצאים ומבלים כבעבר, למשל ביציאה לבתי קולנוע, להצגות ועוד. למעשה, שינוי באורח החיים של בעלה גרם לאומללותה והיא החליטה להתגרש.

מהי עמדתו של בית הדין הרבני לגבי חזרה בתשובה, והאם די בכך כדי להכריח את בני הזוג להתגרש?

בהלכה היהודית קיימת עילת "מאיס עלי". טענה זו אשר יכולה להיטען על ידי שני הצדדים, כל אחד מסיבותיו הוא, ובאה לשקף כי נוכחותו של אחד מבני הזוג מאוסה על השני ומשכך על בני הזוג להתגרש.

אם כך, האם במקרה שהאישה טוענת טענת "מאיס עלי" יש לכפות על הבעל לגרשה?

במקרה זה ישנן כמה גישות והדעות חלוקות לפי חכמינו:

ידועה דעת הרמב"ם, שכאשר אשה אומרת על בעלה שהוא "מאיס עליה" כופים עליו לגרשה ולתת לה גט כדי שלא תצטרך להיכפות עם בעלה יחסים, שהרי היא אינה כשבויה, אך כתוצאה מכך, היא מפסידה כתובתה.

ומנגד, ישנה תקנת הגאונים שתיקנו כי על הבעל לתת גט פיטורין, אך הרשב"א כבר כתב שלא פשטה תקנה זו בכל הארצות, והרמב"ן כתב שמפני פריצות הדור בטלה התקנה מאחר ויש חשש שמה נתנה עיניה באחר.

לפיכך, בעניין טענת "מאיס עלי" יש מחלוקת הראשונים אם יש לכפות על הבעל מתן גט, כאשר רוב הראשונים סוברים שאין כופים, ועל כן יש לברר אם על בית הדין הרבני לחייב הבעל ליתן גט, או לכל הפחות להודיע לו שזו מצוה לגרש.

לפי כל אלה, נראה שאכן חזרה בתשובה מקימה עילה של אחד מבני הזוג לגירושין, אך מתנגשת עם השאלה המוסרית האם ניתן לכפות על הבעל ליתן לה גט, כמו למשל במקרה של דורית.

לבסוף, ניתן לומר כי חזרה בתשובה של אחד מבני הזוג יוצרת לרוב אצל בן הזוג האחר אנטגוניזם, וזאת במקרים שבן הזוג החילוני לא מוכן לאמץ את דרך החיים ואת אורח החיים החדש שנוצר בבית.

משכך, החזרה בתשובה מהווה עילה לגירושין על כל המשתמע מכך, שכן החבל נמשך לשני כיוונים שונים וסופו להיקרע. עם זאת, ישנם זוגות רבים אשר חזרתו בתשובה של אחד מבני הזוג לא קלקלה את האהבה ואף הגבירה את ההבנה, הכבוד והשיתוף שבמערכת היחסים בין השניים ואף תרמה לה.

כמובן שגורל בני הזוג תלוי ברצונם ובוויתורם של שני הצדדים, כל אחד בדרכו שלו, ללכת לקראת בן הזוג האחר על מנת ששני הצדדים יוכלו להמשיך לחיות ביחד תוך שיתוף הדדי והבנה.

לטענת "מאיס עלי" שנטענת על ידי האישה ישנה גם משמעות רכושית כבדה, מאחר ובתואנה זו מוותרת היא על כתובתה. על כן, טענה זו, בתור עילת גירושין, צריכה להיאמר בכובד ראש ומתוך שיקול דעת.