כאשר חייב מגיש בקשה לפשיטת רגל, ניתן לבטל עסקאות ומתנות (כיום בחוק החדש עד 6 שנים אחורה). בהרבה מקרים של גירושין, הבעל מתוך דאגה לילדיו מוותר על הזכויות בדירה, לעיתים ללא כל תמורה, ולעתים כמו בענייננו - בתמורה כנגד ויתור האישה בנכסים אחרים.
מועד הענקה ומצב כלכלי
קיימות בחוק שתי חלופות הגנה מפני ביטול הענקה, אחת מהן היא להצליח להוכיח כי בזמן הענקת מחצית הדירה הבעל היה עדיין במצב כלכלי יציב ולא נזקק לדירה, ופה עמדה השאלה המרכזית בפסה"ד: מהו אותו זמן הוויתור, האם מועד הסכם הגירושים או מועד העברת הזכויות בטאבו?
הנאמן והכנ"ר טענו כי המועד שיש לבחון את כושר הפירעון של החייב הוא המועד בו הועברו הזכויות בטאבו. המשיבה מנגד טענה כי המועד הקובע הוא יום החתימה על הסכם הגירושים. מדוע מדובר בשאלה מכרעת? מאחר ובמקרים רבים כמו בענייננו, הרישום בטאבו עלול להתעכב מסיבות של בירוקרטיה וסחבת סתמית, ובזמן הזה עלול מצבו הכלכלי של הגרוש להשתנות לרעה.
ככל שמועד ההענקה סמוך יותר להסתבכות הכלכלית, כך תתקשה האישה להוכיח כי באותו מועד מצבו הכלכלי של הגרוש היה יציב, וכי היה מסוגל לפרוע את חובותיו ללא צורך בדירה, ואילו מנגד מועד הסכם הגירושין יקל על המשיבה להוכיח כי מצבו הכלכלי של החייב היה עדיין יציב ורחוק מפשיטת רגל.
מעבר להכרעה ההגיונית כפי שפרטה כב' השופטת ציגלר ב-34 עמ', בבסיס ההכרעה עמדו שני פס"ד של ביהמ"ש העליון עליהם הסתמכה המשיבה, והם אשר קבעו כי במעמד החתימה על הסכם הגירושין קנתה המשיבה "זכות שביושר" אשר גורעת את הנכס מנכסי החייב. כב' השופטת בדימוס ו. אלשייך, מסתמכת על הלכת הוכברג של בית המשפט העליון באלו המילים: "ביהמ"ש העליון קבע בשנות השבעים כי מועד ביצוע ההענקה הוא מועד מתן ההתחייבות לביצוע עסקה, ולא מועד השלמתה בפועל".
אם כן תמוה כיצד התגלגלה לה פסיקה הפוכה בגיבוי עמדת הכנ"ר, להוציא את המקרים בהם הוכח כי ההסכם נעשה בחוסר תום לב או למראית עין. בספרו החדש של כב' השופט עודד מאור (שראה אור בתזמון הנכון) הוא מנער את "הלכת הוכברג" ועושה לה כבוד כהלכה מחייבת שרירה וקיימת.
בשלב הזה ניסיתי לשכנע את הצד השני פשוט לרדת מהעניין, או כפי שתיארה כבוד השופטת "לאחר שהסתבר כי כל הניסיונות לגשר בין העמדות עלו בתוהו, וכי הנאמן והכנ"ר עומדים על הבקשה לביטול הענקה בעוד המשיבה והחייב מתנגדים לכך בכל תוקף, נחקרו המצהירים על תצהיריהם."
הבחנה בין נטל ההוכחה ונטל הבאת הראיות
הליך ההוכחות עסק בשתי נקודות זמן מקבילות, כאשר כל צד מתכחש לנקודת הזמן האחרת ומתמקד בהבאת ראיותיו רק לגבי נקודת הזמן אותה ביקש להוכיח. על רקע זה הוגשו בקשות ביניים, וניתנו החלטות בסוגיות בנטל ההוכחה ובנטל הבאת הראיות.
הנאמן והכנ"ר סברו כי הנטל כולו מוטל על המשיבה להצליח להמציא ראיות ולהוכיח את גרסתה, כך למשל הנאמן שסמך ידו על מועד הרישום בטאבו, קיבל צו מבימ"ש לקבל מהבנקים את כל דפי החשבון לתקופה הרלוונטית, אך באופן תמוה בחר הנאמן לבקש מהבנקים תדפיסים רק לגבי התקופה אותה ביקש להוכיח, קרי סמוך למועד הרישום בטאבו.
לגבי התקופה המוקדמת המתייחסת למועד עריכת הסכם הגירושין, טען בדיעבד כי אין זו חובתו, אלא חובתה הבלעדית של המשיבה לעמוד בנטל ההוכחה ולספק את המסמכים מהבנקים, חברות הביטוח והדוחות הכספיים של החברה.
טענתי כי יש להבחין בין נטל ההוכחה שאכן חל על המשיבה במלואו, לבין נטל הבאת הראיות שחל על הנאמן מתוקף תפקידו, במקום שיכל להשיג אותן בנקל ולהציג גם מסמכים ועובדות שאינם נוחים לו.
לאחר פרק ההוכחות ובטרם הגשת הסיכומים, מצאה האישה במחסן ביתה מסמכים ורשימות שערכה בכתב ידה לצורך המו"מ על הסכם הגירושין, שכללו פירוט של כל הנכסים הפיננסיים של הגרוש אשר היו ידועים לה, רשימות והערות שאישרו בדיעבד את גרסתה.
הנאמן התנגד לצרוף הראיות החדשות, פקפק באותנטיות שלהן, בעיתוי מציאתן וטען שבכלל מדובר בתרגיל טקטי. המשיבה הציעה לממן מומחה גרפולוג, אך השופטת הסתפקה בחקירת המשיבה, חקירתה התבררה כחשובה, חיזקה את גרסתה, שפכה אור על נסיבות ההסכם, תום הלב, כוונות הצדדים והוויתורים ההדדיים.
יש לפרט בהסכם הגירושין את כל הוויתורים ההדדיים
במקרה הנדון הצלחנו להוכיח למעלה מן הצורך גם את החריג הנוסף כנגד ביטול הענקה "תמורה בת ערך ובתום לב" בכך שביהמ"ש הכיר בוויתורים שעשתה האישה בנכסים אחרים כתמורה מספקת, וקבע כי מדובר בהסכם כנה ואמיתי אשר נועד להביא לסיומו של סכסוך גירושין ארוך וקשה, ולא בהסכם שנועד להבריח נכסים.
בטחתי בטענות שלי, סיכמתי עם הלקוחה והודעתי לא פעם במו"מ שאם יהיה צורך אגיע לעליון, כל הדרך הייתה לי תחושה שהשופטת לא איתי, אבל התעקשתי לא לשלם סרבתי, ידעתי שכאשר כבודה תידרש לכתוב פס"ד ולנמק, לא יהיה מקום לטעויות!
זוגות שמתגרשים לא לוקחים בחשבון ששנים לאחר מכן עלול הגרוש להיקלע לפשיטת רגל והבית עלול להימצא בסכנה. על פי מחקר של רשות האכיפה והגביה שפורסם לאחרונה, אוכלוסיית הגרושים נמצאת בקבוצת סיכון גבוה להיקלע למשבר כלכלי, על כן אני מציע להיזהר בניסוח הסכם הגירושין ולפרט על כל הוויתורים ההדדיים, לשמור מסמכים שקשורים להסכם, למצב הכלכלי במועד ההסכם ורשימות בכתב יד שנערכו לצורך המו"מ.
.jpg)
.jpg)
