דיון בבקשה לדחייה על הסף או מחיקת כותרת של חברת ביטוח

בית המשפט דחה בקשה למחיקה על הסף של תביעה בסדר דין מהיר וזאת תוך שהוא קובע כי תניית השיפוט אשר בגינה הוגשה הבקשה למחיקה הייתה בגדר "תניה מקפחת בחוזה אחיד". אי לכך, נקבע כי לא היה מקום לכבד את הבקשה. כמו כן, השופט לא קיבל את טענת היעדר העילה של המבקשת ומצא בסיס מהותי לתביעתו של המשיב, דבר אשר הצדיק את המשך ההליכים.

רקע

מדובר במקרה בו הונחה לפני בית המשפט בקשה לדחייה על הסף או מחיקת כותרת. מקורה של הבקשה היה בתביעה שהגיש המשיב, אשר היה התובע בהליך העיקרי, כנגד המבקשת – חברת ביטוח. התביעה התמקדה בתשלום סכומי ביטוח בגין נכות צמיתה אשר נותרה למבקש בעקבות פגיעתו בתאונת עבודה שאירעה לו (לטענתו, ב-29/04/04).

יש לכם שאלה?

פורום תביעות ביטוח

הנפגע הגיש את התביעה מכוח פוליסת ביטוח חיים אשר נערכה על שמו. המבקש פתח את התביעה במסלול של סדר דין מקוצר וזאת היות והיא הייתה "תביעה על סכום קצוב מכוח חוזה או התחייבות מפורשת שהיה עליה ראייה בכתב". חברת הביטוח ביקשה וקיבלה הארכת מועד להגשת בקשת רשות להתגונן, עד לאחר מתן ההחלטה בבקשה דנן.

טיעוני הצדדים

חברת הביטוח עתרה לסילוק התביעה על הסף משני טעמים. ראשית, נטען כי לנוכח היעדר סמכות מקומית של בית המשפט שדן בתיק בשל תנית שיפוט שהופיעה בפוליסה וקבעה כי במקרי תביעה מסוג זה, על הצדדים להתדיין בבית משפט מוסמך בתל אביב. שנית, חברת הביטוח הציגה טענה של היעדר עילה כלפיה. לטענתה, בחוות דעת המומחה מטעם הנפגע, אשר צורפה לכתב התביעה, לא נקבע מה היה אובדן כושר העבודה של האחרון. חברת הביטוח טענה כי נתון זה היה הכרחי לצורך קביעת הנכות החלקית של הנפגע, אשר זיכתה אותו בפיצוי על פי הפוליסה.

לחלופין, חברת הביטוח עתרה למחיקת כותרת בטענה כי התביעה התבססה על הערכה רפואית, וזאת כאשר טרם הוגשה חוות דעת נגדית מטעמה ולא נקבע שיעור הנכות על ידי רופא מטעמה. לאמור, חברת הביטוח טענה כי בשל היעדר נתונים אלו, סכום התביעה לא היה קצוב כנדרש והתביעה לא הייתה כשירה להתברר בסדר דין מקוצר.

מאידך, הנפגע התנגד לבקשה. באשר לטענת היעדר הסמכות המקומית, המשיב טען כי תנית השיפוט שהופיעה בפוליסה הייתה בגדר תניה מקפחת בחוזה אחיד ולכן דינה היה בטלות. באשר להיעדר עילה, נטען כי היה מקום לפרש באופן שונה את נכותו החלקית שזיכתה אותו בפיצוי על פי הפוליסה. כמו כן, נטען כי המונח "כושר עבודה", על פיו נקבע הפיצוי, היה למעשה נכותו התפקודית של המשיב (נכות שנגזרה מנכותו הרפואית שנקבעה על ידי מומחה מטעמו). לחלופין, המשיב טען כי היה מדובר בתנאי שנועד להגביל ולסייג חבות ובהתאם לחוק חוזה ביטוח, היה על חברת הביטוח להבליטו. בהיעדר הבלטה, לא היה מקום לעמוד בהגבלות שנקבעו. ביחס למחיקת הכותרת, הנפגע טען כי סכום התביעה היה קצוב, בהתאם לנוסחה הברורה שנקבעה בפוליסה ואשר שימשה לצורך חישוב הפיצוי, לרבות אחוזי נכותו של המשיב.
 

דיון והכרעה

בית המשפט חילק את הדיון לשלוש ודן בכל סוגיה בנפרד. ראשית, באשר לטענת היעדר סמכות מקומית נקבע כי מבחינה לשונית, תנית השיפוט שהופיעה בפוליסה אכן העניקה סמכות שיפוט ייחודית לבית משפט מוסמך בתל אביב. עם זאת, לא היה ספק כי הפוליסה הייתה בגדר חוזה אחיד שנחתם בין המבקשת למשיב ולכן היה על השופט לקבוע האם התניה הייתה מקפחת ודינה היה בטלות.

השופט סקר את חוק חוזה אחיד, אשר מגדיר מהי תניה מקפחת. וקבע כי על פי התיקון שנערך בחוק, כדי שתנית שיפוט תוחזק כמקפחת, לא היה צורך שמקום השיפוט שנקבע יהיה בלתי סביר אלא די היה שמקום השיפוט יהיה שונה מהמקום שהיה חל מלכתחילה. במקרה דנן, נקבע כי חברת הביטוח לא הוכיחה כי התניה לא הייתה מקפחת במובן זה של החוק ולכן טענתו של המשיב, בעניין זה, התקבלה. כלומר, השופט פסק כי לבית המשפט שדן בעניין הייתה סמכות מקומית ולכן היה מקום להמשיך ולדון ביתר טענות הצדדים, כפי שפורטו.

גם טענת היעדר העילה - כפי שנטענה על ידי חברת הביטוח - נדחתה על ידי השופט. בית המשפט ציין כי הוא היה משתמש בסמכותו למחיקת תביעה רק אם היה ברור מעל לכל ספק שעל יסוד העובדות שהובאו בכתב התביעה לא יכול היה התובע לזכות בסעד המבוקש. דרישה זו לא התקיימה במקרה דנן. "זכאותו של המשיב לפיצוי", כתב השופט, "הוסדרה בנספח לפוליסה שנגע לנכות תאונתית. בנספח זה נקבע כי חברת הביטוח תשלם למשיב, בתנאי שהלה נעשה נכה מוחלט ותמידי, או חלקי, עקב תאונה את סכום הפיצוי שהופיע בדף פרטי הביטוח".

חברת הביטוח טענה כי באותו נספח הופיעה רשימת פגימות לצד שיעור הפיצוי בגינן, והמשיב טען לפגיעה אשר לא נכללה באותה רשימה. לטענתה, היה על האחרון לפנות לסעיף הפיצוי הכללי בפוליסה. בית המשפט קיבל טענה זו אך קבע כי נוסחו של סעיף זה היה נתון לפרשנות בית המשפט. בסופו של היום, נקבע כי די היה בכך שהמשיב הוכיח כי נגרמה לו נכות כלשהי על מנת להכניסו למסגרת הפיצוי שהוענק בפוליסה.

"את גובה הפיצוי עצמו היה צריך לחשב בהתאם לנכות שנקבעה למשיב", נכתב בפסק הדין, "כלומר, לא היה כל בסיס לטענת היעדר עילה ומשכך יש לבחון את טענתה השלישית של חברת הביטוח – בירור התביעה במסלול של סדר דין מהיר". בעניין זה, נקבע כי המחלוקת בין הצדדים התמקדה בשאלת סכום התביעה – האם הוא היה בגדר "סכום קצוב". השופט קבע כי מאחר ושאלת שיעור נכותו ומצבו הרפואי של המשיב הייתה שנויה במחלוקת וטרם הוכרע הדיון בה, ומאחר והיה צורך בהערכה רפואית מורכבת, לא ניתן היה לקבוע את סכום התביעה על פי הפוליסה בלבד. כלומר, השופט קבע כי הסכום לא היה בגדר סכום קצוב והורה לקבל את הבקשה למחיקת כותרת. בסופו של דבר, התוצאה של הליך זה הייתה דחיית הבקשה לסילוק על הסף והמשך דיון בתביעה, לאחר מחיקת כותרת, אך בסדר דין רגיל.