בקשה לתשלום שכר טרחה של כונס נכסים בפירוק שיתוף במקרקעין

בית המשפט העמיד את שכרו של כונס נכסים אשר מונה על ידו לצורך פירוק שיתוף במקרקעין על 6% משווי הנכס שפורק. השופט שיבח את התנהלות הכונס במכירה, את יעילותו ומהירותו בביצוע ההליך, וקבע כי שילוב כל אלה הצדיק שכר גבוה. יחד עם זאת, השופט ציין כי היה מקום להתחשב בשווי הנכס לשם הפחתת שכרו של הכונס.

יש לכם שאלה?

פורום גביית חובות

פורום הוצאה לפועל

המשיבות במקרה דנן הגישו תביעה לפירוק השיתוף במקרקעין שהיו בשטח כולל של 7,684 מ"ר. חלקים משטח זה יועדו לשטחים ציבוריים, שטחים חקלאיים וחלקים יועדו לבנייה. לאחר הגשת הבקשה, בית המשפט הורה על מינוי המבקש ככונס נכסים לצורך פירוק השיתוף במקרקעין. השופט הורה למבקש למכור ראשית מגרש שהיה חלק מהשטח המדובר, ולאחר מכן לפעול לפירוק שיתוף ביתרה. במסגרת פעולותיו, הזמין כונס הנכסים חוות דעת של שמאי מקרקעין. השמאי העריך את שווי המגרש בסך של 3,700,000 דולר.

במקביל לקבל חוות הדעת, כונס הנכסים פרסם מודעות בעיתונים אשר הזמינו להציע הצעות לרכישת המגרש. התקבלו תשע הצעות, כאשר הגבוהה מביניהן עמדה של סך של 4,230,000 דולר. הצעה זו זכתה במכרז. הזוכה חברה יחד עם חלק מבעלי הזכויות במגרש ורכשה את המגרש בסכום גבוה יותר. לאחר מכן, נרכש חלקם הנוסף של בעלי זכויות אחרים בשטח. הסכם המכר בין הצדדים אושר על ידי בית המשפט בתאריך 15.11.05. בעקבות מכירת הזכויות ערך כונס הנכסים 16 שומות מס שבח בנפרד, אחת עבור כל אחד מבעלי הזכויות שנמכרו. כמו כן, הוא פנה באופן פרטי לכל אחד מבעלי הזכויות וביקש נתוני מס לצורך הכנת השומות ועל בסיסם ערך את החישובים. השומות הוגשו ביום 19.01.16 ועל בסיסן שולם מס. ביום 26.06.06 התקבלו שומות מס שבח ומס מכירה, אך היה צורך בהגשת השגות על שומות אלו והמבקש טיפל גם בעניין זה.

החלטה זו התמקדה בבקשתו של המבקש לפסיקת שכרו ככונס נכסים. כונס הנכסים טען כי בקביעת גובה שכר הטרחה היה צריך לקחת בחשבון את שווי המגרש בשלמותו ולגזור את שכרו כנגזרת משווי זה, ולא משווי התמורה בלבד. המבקש הסתמך בבקשתו על פסק דין בעניין דומה, שם נקבע כי הייתה הצדקה מלאה לקביעת שכר הכונס באחוזים משווי המגרש כולו.

דיון והכרעה

השופט מצא לנכון לאמץ את בקשת הכונס. השופט קבע כי הפסיקה עליה התבסס הכונס התאימה למקרה דנן, וזאת היות והוא מונה לצורך פירוק השיתוף במקרקעין הכוללים ולא בחלקם. השופט ציין כי בשלב הראשון פעל כונס הנכסים למכירת המגרש לשם פירוק השיתוף של המשיבים בנכס. פעולת הפירוק נעשתה עבור כל המשיבים, באופן שיכלו לממש את זכויותיהם בנכס. נקבע עוד כי עצם העובדה כי חלק מבעלי הזכויות (אשר התאגדו עם אחרים) קנו את חלקם של בעלי הזכויות אשר נותרו במגרש, לא הייתה יכולה לההאמירה כי הפירוק נעשה רק לגבי חלק מהמגרש, כפי שחלק מהמשיבים טענו. השופט הדגיש כי פעולתו של כונס הנכסים הביאה לתוצאה הסופית וכי הוא פעל ככונס נכסים עבור כל אחד מבעלי הזכויות בנכס. משכך, הוא היה זכאי למלוא שכרו.

באשר לשיעור שכר הטרחה, צוין כי בתי המשפט נהגו לפסוק סכום בטווח של 6% עד 10% משווי המקרקעין עת מכירתו. השופט הוסיף כי בפסיקה נקבעו פרמטרים שונים לצורך קביעת שכר הטרחה. בין השאר נלקחו בחשבון היקף הפעולות, משך זמן הפעילות ומהות העניין. במקרה זה, בית המשפט קבע כי כונס הנכסים "הצליח למכור את הנכס במהרה, בסכום שעלה על הערכתו של השמאי". עובדה זו לא הייתה צריכה להביא להפחתת שכרו. יחד עם זאת ועל פי עמדת הפסיקה, היה מקום לקחת בחשבון את שווי הגבוה של הנכס כגורם להפחתת השכר. בסופו של יום, העמיד השופט את שכרו של הכונס על 6% משווי הנכס ובסך של 1,284,083 ₪. כמו כן, המשיבים חויבו לשלם את שכר טרחתו של המבקש, כל אחיד בהתאם לחלקו היחסי במגרש.