כאשר אדם רוכש מוצר, וכתוצאה מאותו מוצר נגרמת לו פגיעת גוף, הרי שבמרבית המקרים תהיה ליצרן אחריות בגין הפגיעה. סעיף 2(א) לחוק האחריות למוצרים פגומים קובע: "יצרן חייב לפצות את מי שנגרם לו נזק גוף כתוצאה מפגם במוצר שייצר, ואין נפקא מינה אם היה או לא היה אשם מצד היצרן". כפי שניתן ללמוד מלשון הסעיף, ההגנה על הצרכן מנותקת משאלת אשמתו של היצרן. עם זאת, סעיף 4 לחוק קובע שורת הגנות אשר יכולות לעמוד לזכות של היצרן. במסגרת אחת מהגנות אלו, היצרן יהיה פטור מאחריות אם הוכיח שכל מוצר ומוצר עבר בדיקות בטיחות סבירות. במרבית המקרים היצרנים מתקשים להוכיח הגנה זו.
יש לך שאלה?
בתביעה אשר נדונה בבית משפט השלום בקרית גת, נבחנה מידת אחריותו של יצרן לנזק גוף אשר נגרם כתוצאה משימוש במוצר אותו ייצר. מעיון בכתב התביעה עלה כי התובעת טענה שבעת שנכחה באירוע ברית, נטלה בקבוק בירה מאלט ובטרם הספיקה ללגום ממנו, התפוצץ האחרון בידה וגרם לה חתך עמוק בכף ידה. עקב כך, התובעת הגישה תביעה בהתאם לחוק האחריות למוצרים פגומים, כנגד החברה שייצרה את הבקבוק והחברה אשר ביטחה את יצרנית הבקבוקים.
טענות הצדדים
לטענתה של התובעת, אשר גובתה בחוות דעתו של מומחה מטעמה, הבקבוק התפוצץ בידה ללא כל סיבה נראית לעין או מגע חיצוני כלשהו. מחוות דעתו של המומחה מטעמה של התובעת ניתן היה ללמוד כי נמצא קילוף בצידו הפנימי של הבקבוק – ממצא אשר היה בכוחו להעיד כי הבקבוק התפוצץ כתוצאה מלחץ פנימי, ולא כתוצאה מגורם חיצוני כמו מכה או חבלה. בנוסף, המומחה ציין כי הבקבוק הנ"ל עבר בדיקה במכון התקנים לפני שמולא בפעם הראשונה, אך לאחר שמוחזר והגיע למילוי חוזר, לא נבדק שוב. לשיטתו של המומחה, בדיקה נוספת עשויה הייתה ללמד כי הבקבוק נפגם כתוצאה מבלאי אשר נגרם לו במהלך מחזור חייו.
מנגד, הנתבעת טענה באמצעות הגשת חוות דעתו של מומחה מטעמה, כי הבקבוק דנן היה בשימוש כשנתיים בלבד בטרם האירוע נשוא תביעה זו. בנוסף, נטען כי מצבו של הבקבוק היה טוב ולא נתגלו בו ממצאים אשר היו יכולים להעיד על שחיקה. לשיטתו של המומחה מטעם הנתבעת, הבקבוק התפוצץ כתוצאה ממכה באמצעות חפץ קשה, ולא כתוצאה מלחץ פנימי.
הכרעה – היצרן חב באחריות לנזקה של התובעת
בית המשפט בחן את גרסאות הצדדים ואת חוות הדעת אשר נמסרו על ידם ונתן את פסיקתו. נקבע כי העדויות לימדו שהבקבוק התפוצץ בידה של הנתבעת ללא כל מכה או גורם מתערב. אי לכך, נפסק כי בהתאם לסעיף 3(א) לחוק האחריות למוצרים פגומים, ניתן היה לראות שהמוצר היה פגום מאחר ונסיבות המקרה התיישבו יותר עם מסקנה זו מאשר עם המסקנה כי היה תקין.
בית המשפט ציין כי לאחר שנקבע כי המוצר היה פגום, כל שנותר היה לבחון האם היצרן נכנס לגדרן של ההגנות המצויות בסעיף 4 שצוין לעיל. ליתר דיוק, נקבע כי יש לבדוק האם עבר המוצר בדיקות בטיחות סבירות בטרם יצא מחזקתו של היצרן. השופט מצא כי אכן הבקבוקים נבדקו רק בעת מילויים הראשוני, ולא לאחר שמוחזרו ומולאו פעם נוספת. בהתאם לכך, נפסק כי ייתכן והבקבוק נשחק ונחלש ולכן התפוצץ בידה של התובעת. השופט אף הדגיש על היצרן רבץ הנטל להוכיח כי כל מוצר ומוצר עבר בדיקת בטיחות סבירה. בפרט כאשר מדובר במוצר שיוצר בסרט נע ולכן כמעט שלא הייתה אפשרות להוכיח שהמוצר הספציפי אשר גרם את הפגיעה נבדק כדין. בהתאם לכך, נקבע כי הנתבעת לא הצליחה להרים את הנטל להוכיח כי המוצר עבר בדיקות בטיחות סבירות. לאור האמור, בית המשפט פסק שהנתבעת הייתה אחראית לנזקה של התובעת.
.JPG)
