לפי חוק הגנת חיית הבר, תשט"ו – 1955, אסור לצוד בישראל חיות בר ללא רישיון לעשות כן. רישיון זה ניתן בכפוף לנסיבות המקרה, ורק אם בעל החיים אותו מבקשים לצוד לא נמצא בסכנת הכחדה. על מקבל הרישיון לצוד רק את החיה לגביה ביקש רישיון. בנוסף, יש בחוק איסור על ציד לפי שיטות מסוימות, שנחשבות כאכזריות ומתעללות בבעלי החיים. דוגמא להפרה של החוק והעונש על כך, בפסק הדין דנא.
יש לכם שאלה?
פורום כתב אישום
פורום רישום פלילי
פורום פלילי
במקרה זה, נגזר דינם של ארבעה נאשמים שהורשעו בעבירות של ציד בלתי חוקי. על פי עובדות המקרה, ביום ה-23.10.04 הנאשמים צדו דרבנים באמצעות ירי מרובי ציד, בעת שנהגו ברכב. שיטת הציד הייתה כדלקמן: הנאשמים סרקו את השטח בו היו בעזרת זרקור שהיה על הרכב. כאשר איתרו דורבן, הם חסמו את דרכו באמצעות הרכב וירו בו בעודם יושבים במכונית. בנוסף, נטען שהנאשמים זרקו מרכבם שקיות בהם דרבנים ירויים ושבחיפוש במכונית נמצאו שני קוצים וכתמי דם של החיות שניצודו.
התובעת טענה שהנאשמים הפרו את האמון שניתן בהם על ידי רשות שמורות הטבע. שכן, הם קיבלו רישיון מיוחד לצוד חזירים באותו מועד, וניצלו זאת במטרה לצוד דרבנים. בנוסף, כאשר הפקחים הגיעו לעצור את הנאשמים, אלו החלו במנוסה שכללה נהיגה פראית שסיכנה את יתר משתמשי הכביש. נטען שהנאשמים נקטו בכל דרך פעולה אפשרית לטשטש מעשיהם, לרבות שפיכת אלכוהול לקנה הנשק של אחד מהם. על כן, היה ראוי לגזור עליהם עונש חמור.
על מנת לתמוך בטענה זו, התובעת הציגה חוות דעת של מומחה לפיה צפיפות אוכלוסיית הדרבנים ניזוקה קשות כתוצאה מציד ועל כן, הופסקו ההיתרים לכך. למרות זאת, הדרבן נותר בסכנת הכחדה. בחוות הדעת נטען שלדרבן חשיבות רבה לטבע ולכן, היה אינטרס בהגנה עליו ובמניעת הציד בלתי חוקי שלו.
גזר הדין
השופטת קבעה שמעשיהם של הנאשמים היו חמורים מאחר והם פגעו במאזן האקולוגי של הארץ וחיי הטבע בה. הודגש שלנוכח פגיעה קשה זו, המאפיינת את הציד הבלתי חוקי, רשויות החוק מנהלות קרבות נגד הפושעים בתחום. זאת במטרה למנוע הכחדה של מינים הנמצאים בטבע ויש להם חשיבות אקולוגית. מנגד, השופטת התייחסה לכך שלנאשמים לא היה עבר פלילי והם מעולם לא הורשעו בביצוע עבירות ציד. כמו כן, הנאשמים היו אנשים נורמטיביים שהחזיקו בנשק במשך שנים רבות ולא עברו בו עבירות. עם זאת, השופטת הורתה על חילוט נשקם.
חילוט הרובים
הודגש שחילוט הרובה באמצעותו העבירה בוצעה היה אמצעי נלווה לעונש, אך גם אמצעי מרתיע ומונע. שכן, החילוט העביר מסר ממשי בדבר הפסול שבמעשי הנאשמים, דווקא בעקבות החשיבות הרבה שמיוחסת לרובים על ידי ציידים. השופטת הדגישה שלכאורה, חילוט הנשק בנסיבות המקרה דנן, בהן היה מדובר בעבירת ציד ראשונה של הנאשמים, היה חריג. אולם, מאחר והנאשמים פצחו במסע ציד של ממש, שכלל התארגנות מבעוד מועד ותכנון, לצד שימוש בשיטות אסורות, התחמקות מהפקחים וניסיון להעלים ראיות, היה מקום לחלט את הנשקים.
לצד עונש זה, השופטת הטילה על כל אחד מהנאשמים קנס בסך 4,500 ₪ או 45 ימי מאסר תמורתו. בנוסף, הם חויבו לחתום על התחייבות בסך 5,000 להימנע מביצוע עבירות לפי החוק להגנת חיית הבר והתקנות על פיו במשך שלוש שנים.
