כאשר נכס מקרקעין הינו בבעלות של שניים ויותר פרטים או חברות, הרי שמדובר במקרקעין בבעלות משותפת. על פי חוק המקרקעין, בעלות משותפת זו ניתנת לפירוק בעקבות בקשה של כל אחד מהבעלים המשותפים, ובלבד שלא נקבע אחרת בהסכם קודם. זאת גם אם המקרקעין שייכים לבני זוג. דוגמא לבקשת פירוק שיתוף במקרקעין ניתן לראות בפסק הדין דנא.

 

יש לכם שאלה?
פורום תביעת מזונות - הערך סיכוייך!
פורום טוען רבני | סרבנות גט | כתובה - יש לך שאלה?
פורום הסכם גירושין
פורום הסכם ממון
פורום בית משפט לענייני משפחה


במקרה זה הוגשה לבית המשפט תביעה לפירוק שיתוף במקרקעין. התביעה הוגשה על ידי התובע, נגד אשתו. על פי עובדות המקרה, הצדדים נישאו זה לזו בשנת 1995. מנישואיהם נולדו להם שני ילדים. חיי בני הזוג לא עלו יפה והנתבעת עברה להתגורר עם שני הילדים בנפרד. בין הצדדים התנהל סכסוך מורכב שהתמשך לאורך שנים.


תביעה זו הוגשה בשנת 2006, לאחר שבין הצדדים נערכה התדיינות קודמת בשנת 2002. בהתדיינות הנוכחית, התובע תבע פירוק שיתוף בבית שהיה בבעלות משותפת של שני הצדדים.


טיעוני הצדדים


התובע ביקש לפרק את השיתוף בדירה. לטענתו, הוא היה היחיד שהתגורר בה שכן הנתבעת עברה להתגורר עם הילדים במקום אחר כבר בשנת 2002. לדידו, הוא שילם לבדו את תשלומי המשכנתא בסך של 3,300 ₪ לחודש ומשכך תבע את הפירוק.


בכתב ההגנה, הנתבעת התנגדה לפרוק השיתוף. לטענתה, היא הגישה לבית הדין הרבני תביעה לשלום בית ולמדור כבר בשנת 2002 במסגרתה, ניתן צו עיקול לדירה. על כן, הנתבעת טענה שלבית המשפט לא הייתה סמכות להידרש לתביעה.


עם זאת, בדיון קודם שנערך בפני השופטת, באת כוחה של הנתבעת טענה טענות אחרות. לטענתה, פירוק השיתוף היה עלול להוביל לאי שוויון בהזדמנות הצדדים לרכוש את הדירה היות ושניהם היו מעוניינים בכך.


המסגרת הנורמטיבית


המסגרת הנורמטיבית לדיון מצויה בסעף 37 לחוק המקרקעין, התשי"ט – 1969. על פי הוראות החוק, כל שותף במקרקעין שבבעלות משותפת רשאי לדרוש את פירוק השיתוף בכל עת. השופטת הדגישה שהעובדה שהיה מדובר בבני זוג שביקשו את פירוק השיתוף לא השפיעה על מימוש הזכות.


עם זאת, גדר המחלוקת בין הצדדים הייתה בשאלה האם להורות על פירוק השיתוף עת הנתבעת ביקשה לרכוש את חלקו של התובע בדירה בדרך של קיזוז. כלומר, אם וכאשר תזכה בתביעה הרכושית שאותה היא התכוונה להגיש לבית המשפט.


בנושא זה, השופטת קבעה כי "זכות הקדימה" שקיימת על פי חוק לשותף במקרקעין, לרבות בני זוג, לרכוש את חלקו של האחר, לא מעניקה זכות קדימה על דרך המימון. כלומר, לא הייתה כל חובה שמימון רכישת הדירה על ידי הנתבעת יעשה בדרך של קיזוז. השופטת הוסיפה שהתנהלות הנתבעת הייתה רחוקה מלהיות תמת לב. היא סירבה לאפשר לילדיה לבקר את התובע בביתו, ביקשה שלום בית וטענה שברצונה לשקם את הנישואין, אך במקביל שקלה להסכים לגירושין והתכוונה להגיש תביעות רכוש שונות.


פירוק השיתוף


עוד הודגש שבין הצדדים התנהלו דיונים רבים ולאורך מספר שנים. אולם, סיום הסכסוך לא נראה באופק ונתון זה הוביל את השופטת למסקנה שפירוק השיתוף היה לטובת הצדדים. באשר לטענת הנתבעת שהוטל עיקול על הבית על ידי בית הדין הרבני, לא נמצא כל מסמך שהעיד על כך. יתרה מזאת, השופטת קבעה שגם אם היה מוטל עיקול כזה, הוא היה חסר תוקף. זאת לאור העובדה שלבית דין רבני אין סמכות להטיל עיקול במסגרת תביעה לשלום בית ומדור ספציפי.


בסופו של דבר, השופטת הורתה על פירוק השיתוף בדרך של מכירת הנכס בשוק החופשי לבעל ההצעה הטובה ביותר מבחינת מחירה ותנאיה. לשם ביצוע המכירה, השופטת קבעה שבאי כוח הצדדים ישמשו ככונסים. תפקידם היה לזמן שמאי לשם מתן חוות דעת ולהביא את המכירה לאישור בית המשפט. הצדדים היו רשאים לרכוש האחד את זכויות השני על בסיס חוות הדעת של השמאי ולאחר עריכת התמחרות ביניהם. כך או כך, נקבע שתמורת המכר תחולק באופן שווה בין הצדדים, לאחר ניכוי ההוצאות.
 


עודכן ב: 06/11/2012