לפי תקנות סדר הדין האזרחי, לבית המשפט סמכות לדחות על הסף תביעה בשל מספר סיבות. אחת מהסיבות הינה היעדר סמכות לדון בתביעה. קרי, דחיית התביעה מאחר שעילתה איננה בסמכות בית המשפט אליו היא הוגשה. דוגמא לבקשת דחייה בשל סיבה זו ניתן לראות בפסק הדין דנא.
יש לך שאלה?
במקרה זה, הוגשה לבית המשפט בקשה לדחיית התובענה על הסף. על פי הנטען בבקשה, עילת התביעה העיקרית הייתה פיצוי בגין נזקי גוף ולשון הרע והיא הוגשה על ידי המשיבה נגד המבקש לבית המשפט לענייני משפחה. יש לציין שהמבקש היה אחיו של בעלה לשעבר של המשיבה. לטענת המבקש, בין הצדדים לא היו יחסי קרבה ולפיכך, לבית המשפט לענייני משפחה כלל לא הייתה סמכות לדון בתביעה. שכן, לשיטת המבקש, בעקבות גירושי המשיבה ואחיו, ניתק הקשר המשפחתי בינו לבין הראשונה והוא לא היה בגדר "בן משפחה" כהגדרתו בסעיף 1 לחוק בתי המשפט לענייני משפחה. זאת ועוד, המבקש הוסיף שגם אם בעת האירוע שעמד במרכז התביעה היו הצדדים "בני משפחה" כהגדרתם בחוק, הרי שהמשיבה השתהתה בפנייתה לבית המשפט והתנהגותה עלתה לכדי ויתור על אפשרות התביעה.
החלטה
בפתח הדיון, השופטת קבעה שפרשנות המבקש לעניין סמכות בית המשפט לענייני משפחה לדון בתביעה הייתה שגויה. השופטת הדגישה שהגדרת "בן משפחה" בחוק כללה גם "בן זוג לשעבר" ולכן, גם אם הקשר המשפחתי בין הצדדים פסק, לא נפגעה סמכות בית המשפט לענייני משפחה לדון בתביעה. לא זו אף זו, הרחבת הגדרת בן הזוג בחוק השפיעה גם על המבקש והמשיבה, אשר יחסי הקירבה ביניהם נותרו כפי שהיו טרם הגירושים. זאת מאחר והשופטת קבעה שהרחבת ההגדרה בחוק שימרה הלכה למעשה את הקשר המשפחתי עם כל אחד מבעלי דרגת הקרבה שהיו מנויים בחוק תחת הגדרה "בן משפחה". זאת גם אם הם היו בגדר "בני משפחה לשעבר".
השופטת הדגישה שתכלית חוק בית משפט לענייני משפחה הובילה אף היא למסקנה זו. נקבע כי העובדה שבן משפחה ניתק את הקשר המשפחתי עם קרובי בן הזוג בעקבות הגירושים, לא היה בה בכדי לאיין את הקרבה המשפחתית שעמדה בבסיס הסכסוך המשפחתי. לחלופין, לא היה בה בכדי לפגוע בתכלית החוק ליישב את הסכסוך המשפחתי בפני בית משפט בעל הסמכות לדון בתחום.
בסופו של יום, בית המשפט דחה את בקשת הדחייה וקבע שלבית המשפט לענייני משפחה הייתה סמכות לדון בתביעה, למרות גירושי המשיבה מאחי המבקש.
.jpg)
