תביעה לפיצוי בגין נזקי גוף שנגרמו עקב נשיכת כלב

בתביעה נזיקית בגין רשלנות, התובע צריך להוכיח כי הנתבע התרשל ובשל כך נגרמו לו נזקיו. לעומת זאת, בתביעה בגין נזק שנגרם מנשיכה של כלב, אין צורך להוכיח רשלנות כלל מצידו של הבעלים, אלא רק את התרחשותו של האירוע ואת הנזק שנגרם.

יש לכם שאלה?

פורום תאונות כלליות

פורום נזיקין

במקרה זה, התובעת נפגעה מנשיכת כלב מסוג פיטבול, בעת שנכנסה למקרקעין שהיה באחזקתם של הנתבעים. התובעת תבעה את הנתבעים לפי פקודת הנזיקין, וביקשה להטיל על שניהם, יחד ולכוד, פיצוי בגובה 300,000 ₪ (זאת מן הטעם שנגרמה לה נכות צמיתה בגובה 10%). לעומת זאת, הנתבעים טענו כי אין לייחס להם כל אחריות, והנזק שנגרם לתובעת בסופו של דבר היה בגובה 1% בלבד, דבר המזכה אותה בפיצוי של 5,000 ₪.

ניתוח העוולה הנזיקית של נשיכת כלב

סעיף 41א לפקודת הנזיקין קובע כי כאשר אדם תובע נזקים בשל נשיכה של כלב, הרי שהבעלים של הכלב או מי שהחזיק בו בדרך קבע חייב לפצותו ללא קשר לשאלת ההתרשלות. כלומר, בבחינת תביעה בגין הנשיכה, לא בודקים האם הבעלים התרשל או לא, אלא הוא חייב בכל מקרה במידה והנשיכה התרחשה. האפשרות היחידה של הנתבע להתגונן מתביעה זו, הינה באמצעות ההגנות הקבועות בחוק. ההגנות לבעלים של הכלב, או למחזיק בו בדרך קבע, קבועות בסעיף 41ב לפקודה. לפי סעיף זה, על מנת לזכות בהגנה מאחריות, הבעלים או המחזיק צריכים להוכיח כי הנשיכה נגרמה בשל אחת מהסיבות המנויות להלן: א- הייתה התגרות בכלב; ב- הניזוק תקף את הבעלים, את בו זוגו או את ילדו; ג- הניזוק ביצע עבירה של השגת גבול במקרקעין של הבעלים. במקרה הנוכחי, הנתבעים טענו לתחולתן של הגנה א' והגנה ג', להלן נבחן את טענותיהם.

האם התובעת התגרתה בכלב לפני הנשיכה?

צריך לזכור כי הנטל להוכחת ההגנה רובץ תמיד על הטוען אותה, ואלו הם הנתבעים במקרה זה. בית המשפט ציין כי לטענה שהתובעת התגרתה בכלב, לא הייתה כל תמיכה בחומר הראיות. אף אחד מהנתבעים או מהעדים שהעידו לטובתם לא ציין כי הוא ראה את מקרה הנשיכה. העדות היחידה למקרה הייתה עדותה של התובעת. האחרונה תיארה כי כאשר היא פתחה את השער, אחד הכלבים ניסה להתנפל לה על הצוואר, והיא בתגובה בעטה בו. או אז, הגיעה הכלבה השניה ונשכה אותה נשיכה קשה ברגל. האם ניתן לראות בבעיטה של התובע כהתגרות? בית המשפט קבע שלא. החוק לא מדבר על מצב בו הייתה התגרות בכלב אחד, ואז הכלב השני נשך, ולכן אין לפרוס את ההגנה על מקרה זה. מנגד, גם אם מסקנה זו לא הייתה נכונה, הרי הבעיטה הייתה תגובה להתנפלות הכלב על התובעת. אין לומר כי יש לנתבעים הגנה במקרה זה, בו התובעת למעשה מגנה על עצמה.

האם התובעת הינה בבחינת משיגת גבול?

התובעת הייתה באזור מגוריהם של התובעים בשל העובדה שקרובת המשפחה שלה מתגוררת באזור. היא ביקשה להיכנס למקרקעין של הנתבעים על מנת לשאול אותם, האם הם יכולים לאפשר לשכנה שלהם לבצע שיחת טלפון. ניסיון זה להיכנס, כאשר השער של החצר אינו נעול, אינו נחשב ככניסה למקרקעין שלא כדין, ולכן הנתבעים לא יכלו לחסות בצל הגנה זו.

גובה הנזק

הנשיכה גרמה לכך שחלק נכבד מבשר רגלה של התובעת נתלש ממקומו. מהתמונות שהוצגו בפני בית המשפט עלה כי התובעת נשארה עם צלקות מכוערות מאוד, באיבר שעשוי להיות חשוף. לכן, בית המשפט קבע כי ראוי להעדיף את חוות דעתו של המומחה מטעם התובעת ולקבוע כי מדובר בנכות צמיתה של 10% בגין הנשיכה.

לעומת זאת, התובעת לא הצליחה להוכיח כי הנשיכה גרמה לה לנכות תפקודית באופן כזה שמנע או מונע ממנה השתכרות עתידית. זאת אומרת, שהתובעת לא זכאית לפיצוי בגין ראש נזק של הפסד השתכרות. לגבי כאב וסבל, בית המשפט התרשם כי הפגיעה ממנה סבלה התובעת הינה חמורה, ובפסיקה בשל ראש נזק זה צריך להתחשב בנכות הפלסטית שנגרמה לתובעת. לסיכום, בית המשפט קבע כי הנתבעים ישלמו לתובעת, יחד ולחוד, סכום של 38,500 ₪ אשר כללו פיצוי בגין כאב וסבל והוצאות, וכן סך של 7,000 ₪ כולל מע"מ כשכר טרחת עורך דין.