סעיף 2 לחוק ההגבלים העסקיים מגדיר מהו הסדר כובל – "(א) הסדר כובל הוא הסדר הנעשה בין בני אדם המנהלים עסקים, לפיו אחד הצדדים לפחות מגביל עצמו באופן העלול למנוע או להפחית את התחרות בעסקים בינו לבין הצדדים האחרים להסדר, או חלק מהם, או בינו לבין אדם שאינו צד להסדר".
יש לכם שאלה?
סעיף קטן ב' קובע מספר מצבים אשר קיומם ייחשב כעדות להיותו של הסדר כלשהו הסדר כובל אסור: הסדר שיכלול הגבלות או כבילות על המחיר שיוצע או שיידרש; הסדר בנוגע לריווח שיופק; הסדר של חלוקת השוק מבחינה גיאוגרפית או פרסונאלית; הסדר המגביל את כמות הנכסים או השירותים שיסופקו. כל הסדר בין גופים אשר יכלול את אחת החלופות לעיל, או שימנע ויפחית את התחרות החופשית בדרך אחרת – הינו הסדר כובל אסור, אשר מבצעו חשוף לתביעה אזרחית ולסנקציות פליליות כאחד.
ודוק: יש לזכור כי ניתן, במקרים מסוימים בהם המציאות דורשת זאת, לפנות לרשות להגבלים עסקיים במטרה לקבל אישור ספציפי להסדר כובל. התכלית הניצבת בייסוד החקיקה דנן היא הגנה על השוק החופשי והתחרות, וכתוצאה מכך הגנה על הצרכנים והציבור בכללותו.
תיאור המקרה
להלן בקשה לאישור תובענה ייצוגית אשר נדונה בבית המשפט. הבקשה הוגשה בידי חברה מסויימת כנגד מספר בנקים גדולים בישראל. טענותיה של התובעת התמקדו בכך שהבנקים תיאמו, לכאורה, עמלות ומחירי שירותים, ובכך יצרו הסדר כובל אסור אשר פגע פגיעה קשה בתחרות החופשית בתחום הבנקאות בישראל.
מבלי להידרש לדיון שבוצע בסוגיה האם התקיימו התנאים הדרושים לאישור תובענה ייצוגית, חשוב לזכור שאחת מאותן הדרישות היא קיומה של אפשרות סבירה כי התובענה תוכרע לטובת מגישיה. לשון אחרת: יש להראות ולו לכאורה, כי לתובענה קיימים סיכוי הצלחה בלתי מבוטלים.
האם התקיים לכאורה הסדר כובל בין הבנקים?
בית המשפט בחן את כתב התביעה, כאשר מרבית הנתונים המספריים אשר היו מצויים בו לא היו במחלוקת בין הצדדים. הלכה למעשה, המחלוקת נסובה סביב נפקותם ומשמעותם של אותם הנתונים. בית המשפט קיבל את טענת התובעת כי העובדה שהתקיימה זהות כמעט מוחלטת, לאורך זמן, בין שיעוריהן של מספר עמלות או ריביות בבנקים הנתבעים: ריבית הפריים עמדה על שיעור של 1.5% מעל השער של בנק ישראל; תוספת הסיכון עמדה על 3%; העמלה על הקצאת האשראי עמדה על 1.5%. כך היה בכל הבנקים הנתבעים. נקבע כי השינויים בין הבנקים היו זניחים, וכאשר אחד הנתבעים העלה את השיעור, אצו רצו חבריו להעלות גם כן.
בית המשפט קבע שלרוב, בעת תחרות חופשית מחירי השירותים יורדים, ומנגד בענף הבנקאות המחירים רק הלכו והאמירו תוך תיאום לכאורה. חשוב לזכור כי קיים הבדל בין תיאום אסור לבין התאמה מותרת. התאמה יכולה להיווצר במקרה או כתוצר של תנאי השוק. יחד עם זאת, בית המשפט פסק שזהות מחירי השירותים כשלעצמה לא הוותה הוכחה חותכת לתיאום מחירים ולקיום הסדר כובל, אך היא שימשה אינדיקציה טובה ומשמעותית לכך. לאור זאת, נקבע כי התובעת עמדה בנטל להראות כי התקיים לכאורה הסדר כובל בין הנתבעים. הנה כי כן, בית המשפט בחן את יתר הדרישות לאישור תובענה ייצוגית, ומשנקבע כי הן התקיימו, אושרה התובענה דנן.
