בקשה להחזרת תפוסים אשר נתפסו מכוח צו חיפוש שהוצא לכתובת שגויה

בית המשפט הורה למשטרה להשיב תפוסים שנתפסו על ידה. מדובר בתפוסים אשר נתפסו על ידי המשטרה מכוח צו חיפוש, בו נרשמה כתובת שונה מהמקום בו נערך החיפוש בפועל. נקבע כי היה מדובר בטעות שירדה לשורש העניין והצדיקה את ביטול הצו. משכך, הורה השופט על החזרת התפוסים לידי מבקש.

יש לכם שאלה?
פורום רישום פלילי
פורום מעצר - זכויות עצורים ושחרור ממעצר
פורום משפט פלילי
פורום כתב אישום במשפט הפלילי


במקרה דנן, הוגשה לבית המשפט בקשה להחזרת תפוסים שנתפסו מכוח צו חיפוש, שהוצא לכתובת שגויה. בבקשה להוצאת הצו נכתבה כתובת עסקו של המבקש, בצו עצמו נכתבה כתובת מגוריו של המבקש. החיפוש נערך בכתובת העסק לגביו לא ניתן הצו. במהלך החיפוש, נתפסו מסמכים, ציוד מחשבים, כסף מזומן והמחאות.

המשיבה הגישה בקשה למתן צו חיפוש בתאריך 20/12/06. הצו התבקש לכתובת עסקו של המבקש בעיר טבריה. למחרת, חתם שופט על צו שהתיר למשיבה לערוך חיפוש בביתו של המבקש בטבריה. במסגרת הצו קיבלה המשיבה היתר לתפוס מכונות מזל, מחשבים ודברים המגלמים חומר מחשב.

בתאריך 25/12/06 נערך חיפוש בעסקו של המבקש. המשיבה הציגה את הצו וטענה כי היא פועלת מכוחו. הפריטים שפורטו לעיל נתפסו בעסק. לאחר מכן, נציג המשטרה הודה שנפלה טעות, היות שנערך חיפוש בעסקו של המבקש, בעוד שהצו התיר חיפוש בבית מגוריו.

טיעוני הצדדים

• המבקש טען כי הצו שהוצג בפני לא התיר את עריכת החיפוש בעסק ולכן על המשיבה היה להשיב את התפוסים, שנלקחו ללא היתר.
• המשיבה התנגדה לבקשה. לדידה, בצו החיפוש נפלה טעות טכנית שנעשתה בתום לב ולכן לא היה מקום לשלול את חוקיות הצו. בנוסף, נטען כי דיון בבקשה להשיב את התפוסים התקיים בפני שופט אחר במועד מוקדם, ובקשת המבקש נדחתה.

דיון והכרעה

השופט דחה את טענת המשיבה באשר להתקיימות דיון קודם בנושא. נקבע כי הדיון הקודם עסק בבקשת המעצר עצמו ולא נטענו טענות משפטיות ועובדתיות לעניין החזקת התפוסים. באשר לתפוסים עצמם, נטען כי במקרים אלו מתנגשות זו בזו מספר זכויות. החדירה לעסקו של המבקש הביאה לפגיעה בזכותו לחיים בטוחים, זכות הפרטיות וזכות הקניין. זכויות אלו הוכרו כזכויות יסוד במשפט הישראלי ומהן נגזרו זכויות נוספות.

כלל הזכויות יצרו יחד מעין אשכול, אשר נקבע לא אחת בפסיקה כי הוא ראוי להגנה מפני פגיעה של הרשות או של הפרט. עם זאת, ניתן היה לפגוע בזכויות אלו, כל עוד הפגיעה נעשתה באופן מידתי ובהתאם לתנאי פסקת ההגבלה שבחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

מאידך גיסא, עמדה הזכות לחיות בחברה שנשמר בה הסדר הציבורי. מזכות זו נגזר האינטרס של צורכי החקירה. נטען כי לא היה ניתן להגשים את זכותו של אדם לחיים בחברה בעלת סדר ציבורי ללא קיום חקירה ובדיקה על ידי הרשות. משכך, הוראות החוק שאפשרו את מתן צו החיפוש ותפיסת חפצים שונים היו צריכות לייצר איזון מול הזכות לקניין ופרטיות.

המסגרת המשפטית

סעיף החוק שמסדיר נושא זה הינו סעיף 32 לפקודת סדר הדין הפלילי (מעצר וחיפוש) [נוסח חדש], תשכ"ט – 1969. בסעיף נקבע כי שוטר רשאי לתפוס חפץ אם קיים יסוד סביר להניח שבאותו חפץ נעברה, או עומדים לעבור עבירה, או שהוא עשוי לשמש ראיה בהליך משפטי בשל עבירה. בנוסף, נקבע כי תפיסת מחשב תעשה רק על פי צו בית משפט. במקרה זה, המחשב נתפס שלא על פי חוק היות והכתובת שהופיעה בצו לא הייתה נכונה ובכך נשלל תוקפו.

דיון והכרעה

לטענת המשיבה, היה ניתן לבסס כתב אישום גם על התפוסים שנתפסו מכוח צו פגום. זאת מכוח ההלכה שקבעה כי ראיות שהושגו בחיפוש שנערך שלא כדין יהיו קבילות בכפוף לדוקטרינת הפסלות היחסית. דוקטרינה זו יצרה איזון בין עוצמת הזכות הפרטית שנפגעה לבין חשיבות האינטרס הציבורי שגולם בשימוש בראיה במסגרת אכיפת החוק והעמדת העבריין לדין.

השופט דחה את החלת הדוקטרינה על המקרה דנן. לבסוף, השופט הורה על השבת התפוסים. הוא ציין כי חלק מהפרטים שנתפסו היו מחשבים וחשיבות תפיסתם הייתה בהוכחת התוכנות שהותקנו עליהם. השבתם הייתה עלולה להביא לפגיעה באפשרות הרשעת המבקש, אם וכאשר יוגש כתב אישום. אולם, נקבע כי צו החיפוש היה צריך לתאר באופן מדויק וברור את מקום עריכת החיפוש, לרבות שמות בעלי ומחזיקי המקום. הפגם שנפל בפעולת המשטרה, עת ערכה את החיפוש במקום לגביו לא ניתן צו, היה פגם מהותי שירד לשורש העניין. פגם זה לא הצדיק את החלת דוקטרינת הפסלות היחסית במקרה דנן. לכן, השופט הורה על קבלת הבקשה להשיב את התפוסים.