דחיית ערעור פלילי ע"י ביהמ"ש המחוזי בחיפה

בית המשפט יכול להכריע בעניין כנגד נתבע או נאשם גם מבלי שהלה התייצב לדיון שנקבע בעניינו (להלן: "פסק דין שניתן במעמד צד אחד"). על פי סעיף 130(ח) לחוק הסדר הדין הפלילי, ניתן לבקש ביטול פסק דין שניתן במעמד צד אחד, וזאת בהתקיים אחד משני הטעמים הבאים: סיבה מוצדקת לאי ההתייצבות לדיון וגרימת עיוות דין כתוצאה מאי ביטול פסק הדין שניתן. בפרשה הנדונה הוגשה בקשה לביטול פסק הדין, אך לא צויינו בה טעמים אלו – ולכן הבקשה נדחתה.

יש לכם שאלה?

פורום פלילי

כנגד המערערים בהליך זה הוגש כתב אישום, לפיו הואשמו בעבירות של איסור התקנת שלטים, עבירות לפי חוק הדרכים (שילוט), התשכ"ו - 1966, ועבירות של לכלוך ברשות הרבים, עבירות לפי חוק שמירת הנקיון, התשמ"ד - 1984. אל שניים מהדיונים שנקבעו בהליך בו דנה ערכאה קמא המערערים לא הגיעו. לפיכך, בית משפט קמא החליט להרשיע אותם בעבירות שיוחסו להם, וגזר על כל אחד קנס כספי בשווי 25,000 שקלים והתחייבות כספית בגובה 5,000 שקלים.

בעקבות הרשעתם, החליטו שני המורשעים להגיש בקשה לביטול פסק הדין וגזר הדין שניתן בהיעדרם. לדבריהם, הם שכחו בתום לב אודות קיום הדיונים עקב משבר אישי עמוק שעברו בתקופה זו. מנגד, ב"כ המאשימה טען כ "שכחה אינה מהווה עילה לביטול פסק דין". בפועל, נקבע דיון נוסף בבית משפט קמא אך ב"כ הנאשמים לא הגיעה אל הדיון ורק הצהירה בפני ב"כ המדינה כי לא תוכל להגיע, וזאת ללא שהגישה כל בקשת דחייה. משנוכח בית המשפט כי ב"כ הנאשמים לא הגיעה אל הדיון, הוא החליט לדחות את הבקשה למחיקת פסק הדין וגזר הדין שניתן כנגדם בהליך הקודם. לאחר שניתנה הכרעה זו, הוגשה בקשה נוספת, מהטעם שהמערערים לא התייצבו לדיון מחמת אילוצים וכי הדיון נדחה כאשר ב"כ המדינה ביקש זאת בעבר, ולכן היה לאפשר את דחיית הדיון גם בעניינם, כפי שביקשה עורכת הדין שייצגה אותם. בית משפט קמא דחה את הבקשה ועל כך הוגש הערעור בהליך זה.

ההכרעה

בית המשפט קבע כי בכל בקשות הנאשמים לא הייתה התייחסות לאיזשהו פגם אשר נפל בפסק הדין שניתן כנגדם, אלא כל שעשו הוא להעלות טענות בדבר טעמי אי התייצבותם לדיונים השונים. צוין כי "כאשר מוגשת בקשה לביטול פסק דין שניתן בהעדר התייצבות, אין די בטענה כי אי ההתייצבות נבעה מטעמים מוצדקים אלו או אחרים. על המבקש להבהיר בבקשתו מדוע ראוי לבטל את פסק הדין שניתן בהעדר, מה הם הטעמים להגנת הנאשם, אם יבוטל פסק הדין, ומדוע לגופו של עניין ראוי לבטלו כדי למנוע עיוות דין". היות וטיעונים אלו לא נטענו, לרבות בהודעת הערעור שהובילה לקיום דיון זה, בית המשפט דחה את הערעור. בית המשפט גם קבע שהעונש שהושת על המורשעים לא חרג מאמת הענישה הראויה והמקובלת. לפיכך, לא הייתה הצדקה להתערבותה ערכאת הערעור בפסק הדין.