חוק יחסי ממון בין בני זוג, התשל"ג-1973, מחיל את הסדר איזון המשאבים על זוגות אשר נישאו לאחר ה-1 בינואר 1974. לפי הסדר זה, המופיע בסעיף 5 לחוק, בהיעדר הסכם ממון, על הנכסים אשר הצטברו במהלך חיי הנישואין ועד יום פרידתם של בני הזוג להתחלק באופן שווה בין הצדדים בעת פרידתם. בסעיף זה נקבעו שלושה חריגים, והם: "(1) נכסים שהיו להם ערב הנישואין או שקיבלו במתנה או בירושה בתקופת הנישואין; (2) גימלה המשתלמת לאחד מבני הזוג על-ידי המוסד לביטוח לאומי, או גימלה או פיצוי שנפסקו או המגיעים על פי חיקוק לאחד מבני-הזוג בשל נזק גוף, או מוות; (3) נכסים שבני הזוג הסכימו בכתב ששוויים לא יאוזן ביניהם". בפרשה הנידונה בית המשפט נדרש היה להכריע אם את דירת בני הזוג יש לחלק באופן שווה על פי הסדר זה.
יש לך שאלות?
פורום חלוקת רכוש
פורום הסכם ממון
במהלך נישואיהם של הצדדים להליך נולדו להם שני ילדים. לאחר שנים רבות, עת ילדיהם של הצדדים להליך היו כבר בגירים, הם החליטו להתגרש. האישה הגישה שתי תביעות כנגד בעלה לשעבר (להלן: "האיש"): באחת תבעה מזונות עבורה (עקב מצבה הרפואי הקשה) ועבור בנה (אשר עבר להתגורר עמה), ובשנייה הגישה האישה תביעת רכוש הצהרתית, אשר הוגשה למען עריכת איזון זכויות ונכסים. יש לציין שהצדדים סיכמו כי כספי השכירות אשר יתקבלו מדירה שהייתה במחלוקת יתחלקו ביניהם עד להכרעת בית המשפט.
האישה טענה כי האיש נתן לה במתנה את דירת המגורים שרכשו, אשר אף נרשמה על שמה, וכי הוא וויתר על זכויותיו בה. לאור כך, נטען כי יש להחריג את הדירה מאיזון הזכויות ביניהם. לאישה היו טענות נוספות בנוגע לכספים אשר היו בבנקים השונים ובנוגע למכונית שאותה רכש האיש. מנגד, האיש טען כי את הדירה מימן מכספו האישי ומהלוואה אותה נתן להם אביו. האיש גם טען כי אביו רשם את הדירה על שם האישה היות ובאותה התקופה היא הייתה יותר יציבה ממנו. לבסוף נטען כי על ידי האיש כי עד להליך זה האישה לא תבעה כלל את זכויותיה בדירה, וכי אף לא ביקשה את חלקה מדמי השכירות שהתקבלו. לאיש גם היו טענות שונות בדבר הכספים ובדבר המכונית.
האם האישה קיבלה את הדירה במתנה? האם לאיש יש כלל זכויות בדירה?
בית המשפט ציין כי הצדדים נישאו בשנת 1983 וכי משום כך חל עליהם הסדר איזון המשאבים המופיע בחוק יחסי ממון. בית המשפט הדגיש כי לאור סעיף 8 לחוק זה, נטל הראיה הוא על האישה להוכיח כי אין להכניס את הדירה לאיזון הנכסים היות וקיבלה הנכס במתנה. בעניין זה, בית המשפט קבע כי "מהראיות, ואפילו מעדויות הצדדים ואביו של האיש, עולה כי הסיבה היחידה לרישום זכויות דירת המגורים על שמה של האישה הייתה, כי בעת ההיא (עשרים שנה קודם מועד הקרע, ט.ס) היא הייתה הדמות שעליה ניתן היה לסמוך". כן הודגש כי הצדדים לא החריגו את דירת המגורים בהסכם ממון מגדרי האיזון. בית המשפט לא קיבל את עמדתה של האישה כי קיבלה את הדירה במתנה, שכן היא לא עמדה בנטל ההוכחה, וקבע כי העובדה שהדירה הייתה רשומה על שמה לא מוכיחה את טענתה. לפיכך, נקבע כי לשני הצדדים יש הזכות בדירה וכי יש לחלק את הדירה בין הצדדים בגדר הסדר איזון המשאבים.
