תביעת ביטוח לאחר תאונת דרכים ומחלוקת בין מבטחת לקרנית

בית המשפט קבע שעל חברת הביטוח הנתבעת, ולא קרנית, לשאת באחריות מלאה לפיצוי תובעת שנפגעה בתאונת דרכים. חברת הביטוח וקרנית היו חלוקות באשר לשאלת חלוקת חבותן. כל אחת מהנתבעות הכחישה את חבותה, כאשר חברת הביטוח טענה שהיות ונהג הרכב נהג בו ללא היתר, קרנית הייתה צריכה לפצות את התובעת. מנגד, קרנית טענה כי פוליסת הביטוח הייתה תקפה ולא היה מקום להעביר את נטל הפיצוי על שכמה. לבסוף, השופט הטיל את אחריות הפיצוי על חברת הביטוח מכוח הלכת הרשות הראשונית והעובדה שהפוליסה הייתה תקפה.

יש לכם שאלה?
פורום תביעת ביטוח
פורום תאונת אופנוע | אופניים חשמליים | קורקינט חשמלי
פורום תאונות דרכים | פיצויים לנפגעי תאונות דרכים


במקרה זה, הוגשה לבית המשפט תביעת פיצויים לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, תשל"ה - 1975. התאונה התרחשה בחודש יוני 2003. התובעת נפגעה כנוסעת במכונית בה נהג הנתבע הראשון. הנתבעת השנייה ביטחה את הנהג בגין חבותו כלפי נוסעי הרכב באשר לנזקי גוף שהיו עלולים להיגרם עקב תאונה. הצדדים המעורבים הסכימו על כך שטרם לתאונה, היה הרכב נשוא התאונה מבוטח בביטוח בר תוקף.

כמו כן, לא הייתה מחלוקת שלנהג הרכב היה רישיון נהיגה תקף בעת התאונה. אולם, הנהג קיבל לידו את מפחות הרכב מאחיו, שלא היה לו רישיון נהיגה. האח קיבל את מפתחות הרכב ממנהלו בעבודה. האחרון לא היה בעל הרכב אלא החזיק בו מטעמו של בעל המכונית. בהתאם להסכם פשרה בין הצדדים, התובעת קיבלה פיצוי שחולק בין הנתבעת השנייה – חברת הביטוח של הרכב, והנתבעת השלישית – קרנית. כל אחת מהן שילמה לתובעת סכום של 16,088 ₪. אולם, הנתבעות היו חלוקות בדעתן באשר לשאלת חבותן. ההליך דנן נועד לקבוע את שאלת החבות בין הנתבעות.

טיעוני הנתבעות

חברת הביטוח לא הכירה בחבותה כלפי התובעת. לטענתה, הנהג הנתבע לא הורשה לנהוג ברכב על ידי בעליו ולכן פוליסת הביטוח לא כיסתה את חבותה. בשל הכחשה זו, צורפה הנתבעת השלישית – קרנית לתביעה.

קרנית טענה שלא הייתה לה כל חבות כלפי התובעת. לדידה, היה על חברת הביטוח לפצות את התובעת. שכן, בעת התאונה היה לכלי הרכב ביטוח תקף מטעם חברת הביטוח. קרנית הוסיפה כי השימוש שעשה הנהג ברכב היה ברשות ובהיתר הבעלים ו/או המחזיק ברכב. זאת לפי מבחן "הרשות הראשונית" שהתקבל בפסיקה. קרנית הגישה הודעה לצד ג' נגד נהג הרכב בעת התאונה ואחיו, שהחזיק ברכב בעת התאונה והתיר את השימוש בו, במישרין או בעקיפין. נטען כי במידה וקרנית תחויב לשלם לתובעת סכום כלשהו בגין התביעה, היא תהיה זכאית לקבל מצד ג' החזר או שיפוי בגין סכום החיוב.
 

דיון והכרעה

בראשית הדיון, השופט קבע מספר ממצאים לעניין היתר הנהיגה ברכב דנן. על פי טענת מנהל העבודה, אשר החזיק ברכב מטעם בעליו, הוא הותיר את המפתחות לאחיו של הנהג והנחה אותו שלא לנהוג ברכב. יתרה מזאת, הובהר לאח שחל איסור מוחלט להזיז את הרכב ולנהוג בו, פרט למקרה חירום. עם זאת, לא הוגדר מהו מקרה חירום. מנגד, גרסת האח הייתה שונה.

לדבריו, מנהל העבודה לא מסר לו את מפתחות הרכב אלא הוא ביקש אותם בעצמו. האח העיד כי הוא לא נהג ברכב אלא אחיו, הנתבע. לטענתו, הוא לא קיבל הנחייה באשר לשימוש ברכב. לכן, בעת העברת המפתחות לנהג הנתבע לא נמסרה כל הגבלה או הנחייה לעניין השימוש. השופט קבע כי מפתחות הרכב שהיה מעורב בתאונה, עברו שרשרת ידיים, כאשר הנהג האחרון היה מעורב בתאונת דרכים בעת שנהג. לקביעתו, היה ספק האם ניתנו הנחיות כלשהן בעניין השימוש ברכב על ידי מנהל העבודה בעת העברת המפתחות לאח הנתבע.

משכך, גם כאשר נהג הרכב קיבל את המפתחות לידיו, לא נשמעו הנחיות או הגבלות, לרבות היתר לשימוש ברכב רק במצב חירום, כפי שנטען על ידי מנהל העבודה. כך או כך, נקבע כי נהג הרכב לא נהג ללא רשות. להפך, הוא ביקש וקיבל את מפתחות הרכב מאחיו, שהחזיק בהם בהיתר באותו הזמן. על פי הלכת "הרשות הראשונית" שנקבעה בפסיקה, די היה במתן הרשות הראשונית על ידי בעל הרכב לשימוש ברכב, שכוסה בפוליסת ביטוח, כדי שהנהג הנתבע ייחשב כמי שנהג בהיתר מבעל הרכב.

נקבע כי כל סטייה או חריגה מאוחרת מהרשות שניתנה לא גרעה ממהות הנהיגה ברשות במסגרת הפוליסה. כמו כן, על פי הלכה זו, הגבלות בדבר השימוש שהוטלו על ידי בעל הפוליסה על הנהג בפועל לא כרסמו בחבותו של המבטח. נקבע כי מסירת הנהיגה לצד ג' בניגוד למותר לא הייתה שונה מכל סטייה או חריגה אחרת מהרשאה ולכן החבות בפיצוי הניזוק עקב התאונה הוטלה על המבטח.

כלומר, משקיבל הנהג את מפתחות הרכב מאחיו, שהחזיק בהם ברשות, חלה הלכת "הרשות הראשונית". לכן, הנהיגה נעשתה בהיתר. לאור האמור לעיל, השופט קבע שעל חברת הביטוח היה לשאת לבדה בנטל הכספי שנבע מהתאונה. חברת הביטוח הנתבעת חויבה לשלם לקרנית סכום של 16,088 ₪ אותו שילמה האחרונה לתובעת. כמו כן, חברת הביטוח חויבה בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחה. התביעה נגד צד ג' וקרנית נדחתה.