ביזיון בית המשפט יכול להיעשות בדרכים לא מעטות, כאשר אחת מהן היא באמצעות אי ביצוע פסק דין או החלטה שניתנה על ידי בית המשפט. לשם טיפול במקרים אלו, בין היתר, קיים סעיף 6 לפקודת בזיון בית המשפט אשר מאפשר לבית המשפט לקנוס אדם או להשימו במעצר. בפרשה הנידונה נשאלה השאלה: מהו הדין כאשר מדובר בנתבעות בהליך תובענה ייצוגית, אשר לא קיימו את הנדרש על פי הסכם הפשרה? האם אדם אשר היה חלק מהקבוצה הייצוגית יכול להגיש תביעה על בזיון בית המשפט? הפרשה הנידונה ביקשה לתת לכך את המענה.
יש לכם שאלה?
המבקש היה חלק מקבוצה אשר תבעה תביעה ייצוגית את חברות הטלויזיה, המשיבות בהליך זה, בגין העברת תכנים מערוץ 5 לערוץ 5+, בניגוד לתנאי הרישיון שניתן להן. המבקש טען כי המשיבות לא שידרו את התכנים להם התחייבו במסגרת הסכם הפשרה אשר אושר על ידי בית המשפט, וכי בכך נפגעו הצופים. כמו כן, נטען כי המשיבות הפרו את הוראות בית המשפט בעצם מחדלן, וכי בכך ביזו את בית המשפט.
מנגד, המשיבות טענו כי בתוספת להסכם הפשרה סוכם בין הצדדים על כך שאם המשיבות לא יוכלו לשדר את השידורים המוסכמים, עליהן יהא לשדר שידורים חלופיים כפי שהוסכם בין הנוכחים. בפועל, התברר כי "לגבי שידורים חלופיים אלה לא נערכה ביקורת, וכשזו נעשתה, לאור פנייה זו, הסתבר כי חלק קטן של השידורים שהיו מתוכננים כתחליף לא שודרו, משום שערוץ הספורט (על פי הנאמר בבקשה) לא יכול היה לשדרם מטעמים שאינם תלויים בו". המשיבות טענו כי היעדר השידורים לא נבע מפאת התנהלותן, וכי כאשר גילו על ההפרה תיקנו אותה באופן מיידי.
ביזיון בית המשפט, האמנם?
השופט ציין כי על פי שיטת המשפט הרגילה, רק צד לדיון משפטי יכול להגיש בקשה לפי פקודת בזיון בית המשפט. עם זאת, סעיף 6 לפקודה האמורה "רחב דיו, ועל כל פנים, אינו שולל אפשרות גישה לערכאות מצד המעוניין בקיום פסק הדין, שאינו צד לדיון המשפטי". כמו כן, השופפ הדגיש שגם על פי חוק התובענות הייצוגיות, "למרות שהמבקש אינו צד פורמלי, אזי לאור המאטריה המיוחדת, ואם סבר המבקש שהדבר נעשה לשם הגנה על עניינו, ורצוי שהדבר יהיה לאחר נסיון הפעלה של התובע הייצוגי או בא כוחו וכשהדבר לא הסתייע בידיו, כי אז הוא זכאי לפנות לבית המשפט בבקשה לפי פקודת ביזיון בית המשפט". נטען כי על בית המשפט לעשות שימוש בסמכות זו במשורה, מפאת החשש שעשרות, מאות או מיליוני עותרים יגישו תביעה בנושא זה ויציפו את בית המשפט בתביעות.
השופט קבע כי התרשם ש"במקרה הנוכחי [...] מה שהיה הוא לא רצון, כוונה, או מחדל שלא ליישם את פסק הדין בפשרה שהוגשה, אלא הכשל היה בקביעת מנגנון פיקוח דינמי, שיבחן את סך כל התוכניות המשודרות בערוץ הספורט, לעומת הסכם הפשרה על נספחו וישווה ביניהם". כמו כן, השופט ציין שאם יקח בחשבון את הצהרת המשיבות, כי יערך מעתה עדכון בדבר מהות התכנים המשודרים ועמידתם בהסכם הפשרה על נספחו, תוך תיקון התקלות, ניתן לקבוע שדי היה הגשת הבקשה כדי ללמד "לקח" את המשיבות. כלומר, לא היה צורך להכריז על ביזיון בית המשפט. לאור האמור, בית המשפט דחה את הבקשה.