איזון זכויות כפי שנצברו מיום הנישואין - חלוקת רכוש בגירושין

בית המשפט קיבל באופן חלקי את ערעורה של אישה שחויבה לשלם לבעלה לשעבר חלקים מזכויות הפנסיה שלה. נקבע כי הכללת הזכויות הפנסיוניות שנצברו על ידי הצדדים במסגרת קופת האיזון, לא הייתה מוצדקת בנסיבות העניין. שכן, המשיב אמנם החל לעבוד לאחר המערערת, אך השתכר סכום גבוה יותר. בד בבד, נדחה הערעור שמנגד שהוגש על ידי המשיב. נקבע כי תשלום דמי שימוש ראויים בגין מגורי המשיב בבית המשותף היה מוצדק בנסיבות העניין.

יש לכם שאלה?
פורום הסכם ממון
פורום בית משפט לענייני משפחה
פורום תביעת מזונות - הערך סיכוייך!
פורום הסכם גירושין
פורום חלוקת רכוש | איזון משאבים


במקרה זה, הוגש ערעור על פסק דין שניתן בבית משפט לענייני משפחה וערעור נגדי. הצדדים נישאו זה לזו בשנת 1967 ונולדו להם 4 ילדים. במסגרת הסכסוך ביניהם, הוגשו שורה של תביעות הדדיות. הערעור דנן התמקד בהחלטת בית המשפט, בה ניתן תוקף לחוות דעתו של רואה חשבון שהתמנה כמומחה לצורך איזון זכויות הצדדים מעבודתם, כפי שנצטברו מיום הנישואין ועד למועד הקובע.

במסגרת ההחלטה, האישה חויבה להחזיר סכום של כ – 70,000 ₪ שנמשך על ידה מהחשבון המשותף ונשללה זכותה לפיצוי בגין תרומתה לבניית הבית. האישה ערערה על כך. הערעור שמנגד הוגש על ידי הבעל ונסב על חיובו בתשלום דמי שימוש ראויים לאישה עבור דירת מגוריהם לאחר עזיבתה את המקום.

טיעוני הצדדים - האם האישה תעביר לבעל חצי מיליון שקלים?

על פי חוות דעתו של רואה החשבון, נקבע כי על האישה היה לשלם לבעל סך של 540,517 ₪ היות והיא פרשה לפנסיה בעוד שהבעל, שהחל לעבוד ולצבור פנסיה בגיל מאוחר יותר, טרם הגיע לגיל הפרישה. רואה החשבון העלה אפשרות נוספת במקום תשלום הסכום.

אפשרות זו כללה העברת סכום חד פעמי בסך של 67,565 ₪ מידי האישה לבעל וכן העברת סכומים חודשיים בסך של 3,000 ₪ שהוו 50% מהגמלה המשותפת וכן פיצוי חודשי על הפרש הגמלאות. לטענת המערערת, המצב כפי שהוצג בחוות הדעת, לפיה זכויותיה היו נזילות עקב פרישתה לגמלאות, בעוד שזכויות המשיב היו עתידות להתממש רק בעתיד גרמו לעיוות. לדידה, לו הייתה נלקחת בחשבון הפנסיה הרעיונית של הבעל, ההפרש באיזון בין הפנסיות היה קטן בהרבה.

בנוסף לכך, המערערת הציעה לאזן את המשאבים באופן שונה. לשיטתה, היה על בית המשפט להעמיד את גימלתה בצירוף משכורתו הנוכחית של המשיב ולחלק את הסכום בשניים, לאור התחשבות בנכסי קריירה. זאת בניגוד למצב הנוכחי בו הועמדה גמלה מול גמלה. המערערת הצביעה על מסלול חייהם המשותף של הצדדים. מחד גיסא, המשיב למד תואר ראשון ושני ולכן החל לעבוד בגיל מאוחר יותר. מאידך גיסא, היא עבדה במקום עבודה אחד מתחילת קשרם והחלה לצבור זכויות פנסיה לצד גידול הילדים. כך נוצר מצב לפיו זכויות הפנסיה של המערערת היו גבוהות משל המשיב, שהשתכר למעלה מפי שניים מגימלתה החודשית.

ערעורו של המשיב התמקד בחיובו בתשלום דמי שימוש ראויים לאישה עבור שימושו בביתם המשותף, בנימוק לפיו המערערת נאלצה לעזוב עקב אלימות מצדו. לטענתו, לא היה מקום לקבוע כי הוא נהג באלימות כלפי המערערת רק בשל הוצאתו וביטולו של צו הגנה נגדו. יתרה מזאת, התלונה שהוגשה נגדו במשטרה מטעם המערערת נגנזה והוחלט שלא היה מקום להעמידו לדין. לדידו, לו המערערת רצתה, היא יכלה לשוב ולהתגורר בדירה. משעזבה מרצונה, מבלי שנמנע ממנה להשתמש בדירה, לא היה מקום לחייבו בתשלום דמי שימוש ראויים.

דיון והכרעה - למי שייכות זכויות הפנסיה?

השופט חילק את הדיון לשניים. ראשית הוא דן בערעורה של האישה. לדידו, התוצאה הסופית של שיתוף בזכויות הפנסיה לא הייתה סבירה בנסיבות העניין. נטען כי המערערת עבדה לאורך 35 שנות הנישואין במקום עבודה מסודר וקבוע, בעוד המשיב רכש השכלה גבוהה והחל לעבוד בצורה מסודרת שנים רבות לאחר אשתו. בעקבות זאת, נוצר מצב בו המשיב השתתף ב – 98% מזכויות הפנסיה שנצברו על ידי המערערת, שהיו גדולות יותר מזכויותיו.

מנגד, שכרו של המשיב עלה על גימלתה של האישה. יתרה מזאת, פוטנציאל ההשתכרות של המשיב היה גבוה משל המערערת. בעקבות החלטת הערכאה הקודמת, הכנסתה של המערערת עתידה הייתה לעמוד על סך של 3,000 ₪. לעומת זאת, הכנסת המשיב עתידה הייתה לעמוד על סך של 16,000 ₪. השופט הדגיש כי תוצאה זו הייתה בלתי סבירה והתעלמה מהשתכרותו של המשיב בפועל והן מפוטנציאל השתכרותו. לכן, היה מקום לשנותה ולתקנה.

לפסיקת השופט, במקרה זה, התקיימו נסיבות שהצדיקו חלוקה בלתי שווה של זכויות הפנסיה ולחלופין, הוצאת זכויות אלו מקופת האיזון. חלוקה זו התאפשרה מכוח סעיף 8 לחוק יחסי ממון, התשל"ג – 1973. בשל העובדה שנישואי הצדדים נערכו טרם תחולת החוק, לא היה ניתן להחיל סעיף זה באופן ישיר על המקרה, אך הוחלט להוציא את פנסיית הצדדים ממסגרת חזקת השיתוף. קביעה זו הייתה זהה למצב לו החוק היה מוחל. עם זאת, הוחלט לדחות את ערעור האישה בעניין שאר טענותיה. כלומר, השופט לא קיבל את בקשת המערערת שלא להשיב את הסכום שהוצא מהקופה המשותפת.

לאחר מכן, השופט פנה לדון בערעורו של המשיב. הוחלט לקבל את טענתו, לפיה לא הוכח כי הוא נהג באלימות כלפי המערערת. עם זאת, בהחלטת הערכאה הקודמת שניתנה בהסכמת הצדדים, נמנעה מהמערערת אפשרות כניסתה לדירה. החלטה זו ביטאה לדעת השופט את עומק הקרע בין הצדדים ואת חוסר יכולתם לדור תחת קורת גג אחת. לכן, במצב זה, לא היה ניתן לראות את הימנעותה של המערערת מלחזור לביתה, כעזיבה מרצון. כלומר, נפסק כי היה מקום לפסוק דמי שכירות ראויים למערערת ולכן ערעורו של המשיב נדחה.