בתחום דיני החוזים קיימת דוקטרינת הסיכול, לפיה במקרי הפרת חוזה בהם לא היה ניתן לצפות או למנוע את הפרתו, מעין התערבות "כוח עליון", הצד המפר לא יהיה חייב בפיצויים ובאכיפת החוזה. דוקטרינה זו מצויה בסעיף 18 לחוק החוזים (תרופות בשל הפרת חוזה), התשל"א - 1970. בפרשה הנידונה נטען לתחולת דוקטרינה זו.

 

רקע


התובעת בפרשה זו ניהלה גן ילדים בחיפה. הנתבעים רשמו את ילדיהם לגן של התובעת לשנת הלימודים 2006-2005. התובעת סגרה את גן הילדים בתקופה שבין 16.07.2006 לבין 03.08.2006 בהוראת פיקוד העורף עקב מלחמת לבנון השנייה. ביום 03.08.2006 חודשה פעילות הגן של התובעת במרחב מוגן אשר היה מצוי בבית מלון. הנתבעים לא שלחו את ילדיהם לגן בתקופה בה הגן היה סגור וגם בתקופה בה הגן הועבר אל המרחב המוגן.

 

לפיכך, הנתבעים החליטו לבטל, כל אחד, את השיקים שמסרו לגן הילדים, אשר היו אמורים להיפדות ביום 10.08.2006. התובעת טענה כי המלחמה לא הייתה יכולה לשמש כטענת סיכול, ולכן היה על הנתבעים לשלם את שכר הלימוד השנתי לאור ההסכם שנערך בין הצדדים.


תוקף טענת הסיכול


בית המשפט קיבל את טענת הסיכול של התובעת, אך קבע כי דווקא טענה זו עמדה לטובת הנתבעים. כלומר, המלחמה לא היוותה פטור מקיום החיוב החוזי, שהוא פתיחת גן התובעת, ובכך האחרונה הפרה את החוזה. הפרתה של התובעת את ההסכם למעשה הפכה את ביטול השיקים למעשה לגיטימי, שכן "רשאים היו הנתבעים שלא לשלם את התשלום עבור תמורה שלא סופקה להם".


בית המשפט הבהיר כי "התובעת שמטילה על הנתבעים לצפות מלחמות שנה לפני התרחשותן, צריכה הייתה לפעול לפי הכלל 'נאה דורש נאה מקיים' ולדאוג כי בגן [...] יהיה מרחב מוגן להבטחת שלום הילדים למקרה של מלחמה". כמו כן, הודגשה העובדה שמתקפת הטילים על חיפה נמשכה לאחר שהגן הועבר למרחב המוגן, וכי במצב זה לא היה צריך לצפות מההורים להסתובב עם ילדיהם ברחובות על מנת להגיע אל המקום החלופי, תוך כדי סיכון חייהם וחיי משפחתם. לאור האמור, היות ולא סופקה התמורה החוזית במשך חודש מלא, הנתבעים היו רשאים שלא לשלם את התשלום בגין אותו החודש.

 

פרשנות טענת הסיכול


לעניין טענת הסיכול של התובעת, צוין כי הפרשנות הראויה לטענת הסיכול היא כי יש לשים לב להתנהגות שני הצדדים בעת שמתעורר שינוי קיצוני בנסיבות. בעניין זה, צויין כי "התעקשות כי צד לחוזה ישלם את התשלום גם שהצד האחר לא מספק תמורה הינה התעקשות חסרת תום לב. חיוב הורי ילדים קטנים להסתובב עם ילדיהם ברחובות חיפה בתקופת מלחמה על מנת להגיע למקום שנכפה עליהם ולא נבחר על ידם אינו מתיישב אף הוא עם תום לב ויש בה כדי להוות התעלמות מהצדדים 'השקטים' להסכם-אותם ילדים קטנים שמצאו עצמם לפתע מתרוצצים למשמע אזעקות, קולות נפץ ולחצים מכל הסובב אותם, ואילוץ הילדים הקטנים לעזוב את הסביבה הטבעית והמוכרת להם אינו מתיישב עם חובתה של התובעת בידיה הופקדו חינוכם ושמירת ביטחונם של אותם ילדים".