שיק הינו בגדר שטר אשר מציין את זכותו של אדם לקבל נכס או כספים המצויים בידי אדם אחר. מכיוון שכך, המשפט מציב כללים פורמאליים דווקניים לקבילותו של השטר. המקרה שלפנינו עוסק במצב בו בוצע שינוי בשיק, ומציג את עמדת בית המשפט בבואו לפרש את הכללים הפורמאליים שמציבה הפקודה בעניין.

 

יש לך שאלה?

פורום התנגדות לביצוע שטר

פורום גביית חובות

הנתבע, אשר בנה את ביתו, העביר שיק מראש עבור הבנייה לקבלן. מועד פירעונו של השיק היה ה-1.7.05. זמן מה לאחר מכן, הנתבע נאלץ להפסיק את בניית הבית עקב צו הפסקת עבודה, וביטל את השיק ביום ה-6.6.05. מועד הפירעון של השיק שונה ל-1.6.05, דהיינו הוקדם בחודש, כאשר מתחת לשינוי נרשמו ראשי התיבות: "א.ג.".

 

טיעוני הצדדים


התובע קיבל את השיק מהקבלן, כחלק מפירעון הלוואה קודמת בין השניים, וניסה ללא הצלחה להיפדות ממנו. מכאן התביעה כנגד הנתבע.
הנתבע טען כי שינוי מועד הפירעון בשיק היווה מעשה זיוף, וכי לא הוא ששינה את התאריך האמור, וכלל לא מדובר היה בכתב ידו. בנוסף לכך, הנתבע טען כי ראשי התיבות של שמו הן "א.ז.", בשונה מראשי התיבות שצוינו על גבי השיק.

 

מנגד, הקבלן טען כי הנתבע הוא ששינה את תאריך הפירעון לבקשתו, ואף חתם בנוכחותו על השינוי. לקבלן לא היו הסברים מדוע הנתבע חתם בראשי תיבות שונים, אולם ציין כי במקרה אחר בו ביצע האחרון שינוי בשיק, הלה חתם גם כן בראשי התיבות "א.ג.". באותו מקרה לא הייתה בעיה להיפרע מן השיק.


הכרעת בית המשפט

 

סעיף 64(א) לפקודת השטרות (להלן: "הפקודה") קובע כי שטר אשר נעשה בו שינוי מהותי, ללא הסכמת הצדדים החבים לפיו, בטל. סעיף 64(ב) לפקודה מציין באופן פרטני כי שינוי בתאריך הפירעון מהווה "שינוי מהותי" לעניין סעיף 64(א) לפקודה. כלומר, לפי לשון הפקודה השיק בטל בשל שינוי התאריך שנעשה בו.


השופט, לאחר ששמע את כלל העדויות, העדיף את גרסתו של הנתבע. ראשית, השופט לא התרשם מתשובותיו של הקבלן לעניין מועד פירעון השיק, מאחר שהן לא היו נחרצות. שנית, הקבלן הציג שתי גרסאות לסיבה לכאורה לפיה הנתבע הקדים את מעוד הפירעון. כלומר, לא היה עקבי בעדותו. שלישית, הקבלן לא הציג את השיק שלכאורה שונה באותו אופן ופירעונו צלח, ראייה אשר יכולה הייתה להיות כבדת משקל, וזאת בטענה כי לא היה בהישג ידו. אולם, לא הקבלן ולא התובע פנו אל בא כוח הנתבע בבקשה לאפשר את צילומו של שיק זה. לאור כל האמור לעיל, השופט הסיק כי לא הנתבע הוא ששינה את מועד הפירעון של השיק, ומכאן שמועד זה שונה בדרך של זיוף.

 

בנוסף, השופט דחה את חלותם של החריגים המנויים אף הם בסעיף 64(א) לפקודה. החריג הראשון לא התקיים משום שמבחינה עובדתית נקבע שלא הנתבע הוא שעשה את השינוי. החריג השני לא התקיים שכן השינוי בשטר היה "נראה", ולכן גם אם התובע היה בגדר "אוחז כשורה" בשטר, לא מולאו כלל דרישות החריג. לסיכום, בית המשפט פסק כי השיק התבטל לאור זיופו, ודחה את התביעה.