כאשר קונים רכב, או מוצר תעבורה, יש לבחון בקפידה את תעודת האחריות אשר מקבלים איתם, ואת התאמתה לדין. במקרה שלפנינו, התובע טען לאי התאמה כאמור, ועל כן תבע לפסילת תעודת האחריות אשר ניתנה לו על ידי חברה למכר רכבים משומשים.
יש לכם שאלה?
ביום ה-3.3.2006, התובע ואשתו רכשו רכב מזדה MPV משומש מהנתבעת, שהייתה סוחרת מורשת מטעם מזדה של כלי רכב משומשים. הנתבעת מסרה במעמד הרכישה לתובע תעודת אחריות לחמישה חודשים.
התובע טען כי ביום ה-3.7.2006, במהלך נסיעה לילית, דמם מנוע הרכב. הרכב פונה למוסך על ידי גרר, ובבוקר שלמחרת הודיע התובע לנציג הנתבעת על המקרה. על פי הוראת הנציג, התובע גרר את הרכב למוסך הסדר של הנתבעת.
התובע טען כי ברכב אובחנה תקלה פנימית במנוע וברדיאטור, אולם הנתבעת הסכימה לשלם רק עבור החלפת הרדיאטור, בניגוד לתעודת האחריות. לפיכך, התובע דרש החזר בסך 19,823 ₪, הסכום אשר הוציא מכיסו לכיסוי ההוצאות.
מנגד, הנתבעת טענה כי התובע ואשתו המשיכו בנסיעה על אף התחממות המנוע, עד שדמם. כך, לפי הודאתו הראשונה של התובע לנתבעת, ועל אף שמאוחר יותר שינה התובע את גרסתו. הנתבעת גרסה כי שימוש כאמור ברכב הינו בלתי סביר, ולכן אין היא נושאת באחריות לנזק.
כמו כן, הנתבעת גרסה כי המנוע התחמם ונפגם כתוצאה מנזילת מים מהרדיאטור, אולם תקלה ברדיאטור לא הייתה מצויה במסגרת האחריות של הרכב. יתרה מכך, הנתבעת טענה כי בכדי לחסוך התדיינות משפטית הגיעו הצדדים לפשרה במסגרתה האחריות על הנזק תחולק, ובמסגרת אותה הסכמה התובע התחייב לשלם על תיקון המנוע, בעוד היא שילמה על תיקון הרדיאטור.
הכרעת בית המשפט
סעיף 13 לצו הפיקוח על מצרכים ושירותים (ייצור מוצרי תעבורה והסחר בהם), התשמ"ג-1983, מחייב לתת אחריות "לפעילותו התקינה של המוצר". השאלה המשפטית, בה התמקדה השופטת, הייתה האם מנוע הרכב היה בגדר "מוצר".
השופטת השיבה על שאלה זו בשלילה. כלומר, היא קבעה כי מנוע הרכב לא היה בגדר "מוצר". מכיוון שכך, הנתבעת הייתה רשאית להוציא מתעודת האחריות תקלות במנוע אשר נגרמו כתוצאה מגורמים שלא היו בגדר פגם או תקלה מכאנית במנוע עצמו, לרבות שימוש בלתי סביר ברכב. השופטת ציינה כי לא הייתה מחלוקת בין הצדדים שכאשר רכש התובע את הרכב, המנוע היה במצב תקין. לאור האמור לעיל, השופטת הסיקה כי תנאי תעודת האחריות, אשר נחתמה על ידי הצדדים, היו תקפים.
השופטת הסיקה מהעדויות הסותרות של התובע ואשתו לגבי מקום גילוי התקלה על ידם, כי הגרסה העובדתית של הנתבעת, לפיה התובע המשיך בנסיעה על אף התחממות המנוע, הייתה מהימנה יותר. השופטת קבעה כי שימוש כאמור היווה שימוש בלתי סביר ברכב, ולכן הנזק שגרם לא יכול היה לחייב את הנתבעת.
לסיכום, השופטת קבעה כי על פי תעודת האחריות לא הייתה הנתבעת חייבת לשאת בעלות של החלפת המנוע והרדיאטור, ודחתה את התביעה.
.JPG)
.jpg)
.JPG)
