עיקרון השוויון במזונות וטענה לאי חיוב מזונות ילדים לאחר גיל 6

הכלל הרגיל הינו שהורים חייבים במזונות ילדיהם. פעמים רבות, מתעוררת שאלת הסכום בו יש לחייב הורים כאשר הם חולים וכושר השתכרותם נמוך מאוד. במקרה שלהלן נסקור את חובת תשלום מזונות הילדים בדין הישראלי.

יש לכם שאלה?

פורום מזונות

פורום הסכם גירושין

פורום בית המשפט לענייני משפחה

פורום בית הדין הרבני

במקרה זה, אם הקטינה והקטינה תבעו את הנתבע, האב, לחיוב במזונותיה של הילדה. הקטינה נולדה ממערכת יחסית שניהלו התובעת והנתבע ללא קשר נישואין. הנתבע טען כי הוא סובל מנכות קשה של ניוון שרירים, ולכן אינו מסוגל לעבוד כלל. מהמסמכים שהוצגו בעניינו עלה כי האחרון מקבל קצבת הנכות ביחד עם קצבת הניידות בסכום העומד על 3,686 ₪. הודגש כי הוצאותיו עומדות על 4,100 ₪ בחודש. הכנסותיה של האם מעבודתה עמדו על 1,400 ₪, זאת בנוסף לקצבאות מטעם הביטוח הלאומי.

החיוב במזונות ילדים

הדין שחל בישראל על נושא מזונות הילדים הינו הדין הדתי. לפי הדין הדתי, היהודי המסורתי, האב חייב במזונות ההכרחיים, שרק הוא חייב לשלם אותם, עד הגיעו של הקטין לגיל 6. החל מגיל זה, על פי הדין היהודי המסורתי, המזונות הם גם מדין צדקה. דהיינו, האב חייב במזונות ילדיו ביחס להשתכרותו, ובאופן שוויוני מול עם האם.

בשנת 1944 הרבנות פסקה בתקנה כי האב חייב במזונות ההכרחיים לא רק עד גיל 6 אלא גם עד גיל 15, ובכך הרבנות הגדילה למעשה את משך הזמן שהאב מחויב במזונות ההכרחיים של ילדיו.

בא כוחו של הנתבע טען כי למרות שהקטינה עדיין לא הגיעה לגיל 15, הגיל בו האב מפסיק לחוב במזונות ההכרחיים ומתחילה תקופה "מזונות מדין צדקה", הרי שחובה להתחשב בהכנסותיו המצומצמות. לטענתו, לא היה מקום ליישם במקרה הנוכחי את התקנה שקובעת כי האב חייב במזונות ההכרחיים בכל מקרה ללא כל סייג. הנתבע טען למעשה שלוש טענות חלופיות: א - התקנות של הרבנות, לפיהן הורחבה חובתו של האב לשלם מזונות הכרחיים מעבר לגיל 6 ועד גיל 15, הותקנו מחוסר סמכות; ב - לנתבע לא היה כושר השתכרות כלל ולכן צריך לפטור אותו קליל מחיוב המזונות; ג - הקטינה "נולדה מן הפנויה", כלומר מחוץ לקשר נישואים, ולכן אין האב חייב במזונותיה כלל. להלן נתאר את התייחסותו של בית המשפט לטענות אלו.

סמכות מועצת הרבנות הראשית להתקין תקנות

התקנה האמורה הותקנה בשנת 1944, והטילה על האב את החובה לפרנס את ילדיו עד גיל 15. בית המשפט קבע כי הטענה שנטענה לגבי חוסר הסמכות, נטענה באופן סתמי ולא הובאה כל ראיה לעניין. הנתבע לא הביא כל פסיקה אשר הייתה יכולה לתמוך בטענתו ואשר קראה לכאורה תיגר על עצם הסמכות של הרבנות להתקין את התקנה האמורה. גם לגופו של עניין, בית המשפט הראה כי ההלכה מכירה באופן חד משמעי בכוחם של בתי הדין הרבניים להתקין תקנות לפי הצורך.

הרבנות הראשית קיבלה על עצמה לייצג את רוב הציבור הדתי בישראל, וכתוצאה מכך, היא קיבלה את הסמכות לתקן תקנות. יתר על כן, עמדה זו התקבלה על ידי בתי המשפט האזרחיים וההלכתיים גם יחד. מסקנתו של בית המשפט הייתה אפוא כי התקנה התקבלה תוך הפעלת סמכות הלכתית, ולכן היא בעלת תוקף מחייב.

מהי פרשנות התקנה?

הנתבע טען למעשה כי גם אם נכיר בתקנה, יש לפרש אותה בצורה מצומצמת כך שהיא לא יוצרת חובה אבסולוטית על הבא לכיסוי ההוצאות ההכרחיות, אלא הדבר תלוי בכושר השתכרותו של האב. בית המשפט ציין כי הפרשנות המוצעת עלתה כדי "סטייה חריגה מהמקובל". נקבע כי חיוב אב במזונות ילדים עד גיל 15, אין מקורו בדין צדקה ולכן החובה הינה אבסולוטית ואינה תלויה כלל בכושר השתכרותו של האב.

מזונות קטינה ש"נולדה מן הפנויה"

הנתבע טען כי הקטינה נולדה מחוץ לקשר נישואין, ולכן הוא לא היה חייב לשלם את מזונותיה. בית המשפט ציין כי הן הפסיקה ההלכתית והן הפסיקה האזרחית קבעו באופן חד משמעי כי החיוב של האב במזונות קטין, חל גם על ילד שנולד מחוץ קשר הנישואין. שיטת המשפט הישראלית אינה מבחינה בין ילדים שנולדו לזוג נשוי וילדים שנולדו מחוץ לקשר הנישואין. בעבר, היו שיטות משפט שהבדילו בין "ילדים לגיטימיים" ו"ילדים שאינם לגיטימיים". אבחנה מסוג זה חלפה לה מן העולם, והנתבע לא היה יכול להיאחז בה. לסיכום, בית המשפט דוחה את כל טענות האב, וקובע כי למרות מצבו הכלכלי והבריאותי הקשה, הוא חייב במזונות הקטינה בסך 1,600 ₪ לחודש.