פיצויים לאחר תאונת דרכים ובקשת חברת ביטוח לפטור אותה מתשלום אגרה

בית המשפט קיבל את בקשת התובעים ופסק לזכותם פיצויים בגין כאב וסבל והוצאות רפואיות, עקב התרחשות תאונת דרכים בה היו מעורבים. עם זאת, השופט הביע תמיהה באשר לאמיתות הממצאים הרפואיים, אך פסק פיצויים על מנת שלא לפגוע בתובעים אשר אכן נפגעו בתאונה. כמו כן, הוא קיבל את בקשת הנתבעת לפטור מתשלום אגרה.

יש לכם שאלה?

פורום תאונות דרכים

פורום תאונות אופנוע

פורום אחוזי נכות

פורום מימוש זכויות רפואיות

במקרה זה, הוגשה לבית המשפט תביעת פיצויים בגין תאונת דרכים. התאונה התרחשה כאשר משאית פגעה ברכבם של התובעים וגרמה להם נזקים, לרבות פגיעות גוף. בעקבות הסכמת הצדדים, נתבע פיצוי רק בגין כאב וסבל והוצאות נסיעה לצורך קבלת טיפולים רפואיים. על פי הנטען, הפגיעה ברכבם של התובעים, אשר היה מבוטח על ידי הנתבעת, הייתה מזערית. לפי חוות דעת שמאי שבדק את הרכב, נפגעה הדופן האחורית השמאלית בדלת תא המטען וכן נפגע פנס אחורי שמאלי.

בשל שוויו הכלכלי הרב של הרכב, הנזק הוערך בסך של 12,391 ₪, בנוסף לירידת ערך של 3,777 ₪. למרות הפגיעה המזערית, התובעים טענו כי כל נוסעי הרכב נפגעו. התאונה התרחשה עת הם היו בדרך לחופשה בים המלח. למרות האירוע, הטיול לא בוטל ורק לאחר שחזרו התובעים מהחופשה, הם פנו לבית החולים לקבלת טיפול רפואי. על פי המסמכים הרפואיים, כל שבעת התובעים התלוננו על חולשות וכאבים דומים באזור הגב והצוואר. הם נבדקו על ידי רופאי בית החולים ואף אחד מהם לא הזדקק לניתוח. לאחר הבדיקה, התובעים הופנו לביתם לשם מנוחה וניתן להם כדור להרגעת כאבים. מספר ימים לאחר מכן, שבו התובעים והתלוננו על כאבי גב וצוואר. הם הופנו לבדיקה אורטופדית וששה מתוך שבעת התובעים אף הופנו לפיזיותרפיה.

דיון והכרעה

השופט פירט את תלונות התובעים ואת הממצאים הרפואיים בעניינם. הוא הביע תמיהה על הדמיון הרב בתלונות התובעים, אשר היו ברכב אחד בעת התאונה, וכן בעניין הממצאים שנמצאו על ידי הרופאים שטיפלו בהם. מהממצאים עצמם לא עלתה בעיה אובייקטיבית, אלא השתקפו תלונות ורגישויות שונות של התובעים. משכך, השופט העלה תהיות באשר לאמינות התלונות והממצאים. לקביעתו, התביעה הייתה חסרת בסיס לפחות באשר לחלק מן התובעים. לו התובעים היו מוסרים את עדותם במהלך הדיון, היה ניתן לקבוע ממצאים באשר למהימנותם.

אולם, הצדדים הסכימו שבית המשפט יפסוק על פי תצהירים וסיכומי טענות שניתנו בעל פה ולא היה ניתן לשמוע את העדויות. משכך, התביעה התקבלה על מנת שלא לקפח את מי שאכן נפגע בגופו ונגרם לו נזק גוף, על אף העובדה שהיה מדובר בנזק שלא הותיר נכות.

בנסיבות אלו, השופט קבע פיצוי בגין כאב וסבל וחייב את הנתבעת בתשלום 1,000 ₪ לכל אחד מהתובעים. כמו כן, הנתבעת חויבה בתשלום ההוצאות הרפואיות בגין הבדיקות והטיפולים שקיבלו התובעים, לרבות תשלום לקופת חולים בגין כל טיפול רפואי. עם זאת, הוחלט שלא לחייב את הנתבעת בתשלום הוצאות הטיפולים הפיזיותרפיים שנעשו במרפאה פרטית. שכן, נקבע כי התובעים היו יכולים לקבל טיפולים אלו במסגרת שירותי קופת חולים.

פטור מאגרה, האמנם?

בסוף ההחלטה, השופט התייחס לבקשת הנתבעת לפטור מאגרה. בא כוחה של הנתבעת ביקש זאת בהתחשב בעובדה שהצדדים הגיעו להסכמה דיונית כבר בישיבת קדם המשפט הראשונה. הוא ציין כי בתי משפט אחרים נהגו לפטור נתבעים מתשלום אגרה במקרים דומים על מנת לעודד פשרות. האגרה אותה היה על הנתבעת לשלם קבועה בסעיף 6 לתקנות בתי המשפט (אגרות). גובה סכום התשלום עמד דאז, על פי התקנה, בסך של 5,641 ₪.

עם הבאת ההליך לבית המשפט, היה על התובע לשלם סכום חלקי מתוך סך כול האגרה. במידה וההליך היה מסתיים בפשרה עוד לפני שהחל הדיון בו, הנתבע היה משלם שליש מסכום האגרה החלה, בניכוי הסכום ששולם על ידי התובע. עם זאת, השופט הבהיר שבתיק זה התקיים דיון לגופו של עניין. לכן, לכאורה, על פי לשון הסעיף, היה על הנתבעת לשלם את מלוא האגרה.

מנגד, ניתן היה לפרש את הסעיף פרשנות דחוקה ולקבוע כי על הנתבעת היה לשלם לפחות שליש מסך האגרה, וזאת על מנת לעודד צדדים להגיע להסדרים בעניין סיום התיק. לטענת הנתבעת, זו הייתה הפרקטיקה שרווחה בבתי משפט אחרים. אולם, השופט קבע כי גם אם כך היה נהוג בבתי משפט אחרים, הנוהג היה מנוגד לתקנות ולא היה ראוי לפעול בדרך זו, של התעלמות מהוראות החוק ויצירת אפליה בין נתבעים. עם זאת, השופט קיבל לבסוף את בקשת הנתבעת והורה על תשלום אגרה בסך שליש מהאגרה הקבועה בתקנות, מבלי ליצור תקדים בעניין. דהיינו, השופט קיבל את הבקשה תוך הבהרה כי הקביעה לא תחייב מקרים דומים בעתיד.