בתי המשפט מתייחסים בחומרה לביצוע עבירות כלכליות. עבירות מסוג זה פוגעות קשה באמון הציבור, ויש להשית על מבצעיהן עונשים חמורים ומרתיעים. להלן נביא מקרה לדוגמה בו אישה נורמטיבית כביכול ביצעה עבירת מעילה חמורה בכספי לקוחות אחד הבנקים הגדולים.
הנאשמת במקרה זה עבדה כפקידת בנק באחד הבנקים המרכזיים בירושלים. במשך שש שנים, מעלה הנאשמת בכספיהם של שלושה לקוחות משלושה חשבונות שונים, וזאת בסכום כולל של 393,540 ₪. שיטת פעולתה של הנאשמת הייתה פשוטה. היא רקמה יחסי ידידות עם לקוחות שונים, ומשכה מחשבונותיהם סכומים קטנים באופן יחסי, תוך כדי שהיא מפקידה סכומים שונים בחשבונות בנק ששייכים לה ולבעלה, כך שקשה היה להתחקות אחר ביצוע עבירות אלו.
יש לכם שאלה?
בעקבות הגשת כתב האישום נגדה, הנאשמת הודתה בעובדות כתב האישום ללא הסדר טיעון וללא הסכמה על העונש. לאחר הודאתה, היא הורשעה בביצוע עבירות של גניבה בידי מורשה, זיוף בנסיבות מחמירות וקבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות. כעת נדרש בית המשפט לגזור את עונשה של הנאשמת.
עדי האופי מטעם הנאשמת
העד הראשון שהופיעה מטעמה של הנאשמת, היה עורך הדין שייצג את הנאשמת מול הבנק בפן האזרחי של המעשים אותם ביצעה. העד ציין כי הנאשמת הגיעה להסדר עם הבנק לפיו היא תשלם לו 470,000 ₪, על מנת להחזיר ללקוחות את הכספים שנגנבו. סכום זה היה גבוה ב-70,000 ₪ מהסכום הנומינאלי בו מעלה. העד השני היה אדם שעבד עם בעלה ומכיר את הנאשמת במשך 11 שנה. העד ציין כי מדובר באם למופת, שמגדלת ארבעה ילדים קטנים ומקפידה על בית מטופח.
תסקיר שירות המבחן
תסקיר שירות המבחן ציין שיש קשר הדוק בין הנאשמת לילדיה הקטנים. על כן, יש להביא בחשבון את הנזק שיגרם לילדיה הקטינים של הנאשמת, במידה וייגזר עליה עונש מאסר בפועל. כמו כן, השירות התרשם מהחרטה העמוקה שהביעה הנאשמת. קצינת המבחן אף העידה בפני בית המשפט, וביקשה לשים דגש עם הפן השיקומי, זאת בעיקר לנוכח מצבה הנפשי הקשה של הנאשמת.
הטיעונים לעונש
המאשימה ביקשה מבית המשפט להחמיר את עונשה של הנאשמת, וזאת לאור הביצוע השיטתי של העבירות, תוך ניצול יחסי האמון שנתנו לה לקוחות הבנק. למרות העבר הפלילי, ביקש הפרקליט לגזור על הנאשמת מאסר ממושך בפועל, קנס משמעותי, מאסר על תנאי ופיצוי למתלוננים. מנגד, הסנגור טען כי יש להתחשב ולהקל עם עונשה של הנאשמת, וזאת לאור נסיבותיה האישיות. מדובר באישה בת 39, אמה לארבעה ילדים ללא עבר פלילי. הסנגור ביקש לקחת בחשבון את ההסדר אליו הגיעה הנאשמת מול הבנק, ולקחת בחשבון את השיקום אותו החלה לאחר פיטוריה מהבנק. בעניינה כך נטען, צריך לשים דגש מיוחד עם הפן השיקומי.
גזר דינו של בית המשפט
תחילה, בית המשפט דחה את גזר הדין עד לקבלת אישור הבנק כי הנאשמת אכן העבירה את הכספים אותם התחייבה להעביר במסגרת ההליך האזרחי. אישור זה אכן הגיעה, ורק אז נדרש בית המשפט לגזירת העונש. בגזר הדין מציין בית המשפט כי עבריינות מסוג צווארון לבן פוגעת באופן קשה בציבור הרחב, וזאת בשל הזעזוע של אמון הציבור במערכת הציבורית. כאשר שולחים יד לכספי ציבור, הרי שיש להעדיף בענישה את שיקולי ההרתעה על פני השיקולים האחרים. בלי עונש מרתיעה, הפיתוי שבביצוע עבירות מסוג זה הינו גדול.
במקרה הנוכחי, הנאשמת ביצעה עבירות מעילה במשך שש שנים, כלומר תקופת זמן לא מבוטלת בכלל. המעילה בוצעה בסכום גבוה של 400,000 ₪. למרות זאת, צריך לקחת בחשבון את ההודאה של הנאשמת ואת חרטתה הקנה. לאחר ביצוע שקלול האינטרסים להקל ולהחמיר, מחליט בית המשפט כי אין מנוס במקרה זה מהטלת עונש מאסר בפועל. עצם החזרת הכספים וניהול ההליך הפלילי אינו מהווה ענישה מספיקה בנסיבות העניין. לכן, בית המשפט גוזר על הנאשמת 12 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי וקנס כספי של 100,000 ₪.
עודכן ב: 29/05/2024



