פיצויים בגין התנפצות בקבוק יין לאחר פתיחתו

חוק האחריות למוצרים פגומים, התש"ם-1980 (להלן: "חוק האחריות") מטיל אחריות מוחלטת על יצרן שמוצר שייצר גרם נזק גוף כתוצאה מפגם במוצר, וזאת ללא קשר לשאלה האם היה היצרן אשם בהיווצרות הפגם או לא. מסיבה זו, בדיונים בבית המשפט על אחריות יצרן על נזקים, השאלות המרכזיות שעולות הן האם הנתבע הוא זה שנחשב ליצרן המוצר, והאם הנזק נגרם כתוצאה מפגם במוצר. כך הוא גם בפסק הדין שלפנינו.

יש לכם שאלה?
פורום תאונות כלליות - בבית, ברחוב, שטח ציבורי, מתקני ספורט, פיצויים ועוד
פורום דיני נזיקין ונזקי גוף


אישה קנתה בקבוק יין מזכוכית, ובזמן שפתחה אותו בביתה על ידי פותחן, נשבר צוואר הבקבוק, חדר לתוך ידה, וגרם לה חבלה. היא תובעת במשותף את חברת היינות, את החנות בה הבקבוק נרכש ואת חברת הביטוח שלהן. הנתבעות תבעו בהודעת צד ג' את יצרן הבקבוקים.

בדיון עלו מספר מחלוקות על השתלשלות האירועים המדויקת ועל עובדות המקרה לאשורן, אך השופט הכריע בשאלה העובדתית כי שבירת הבקבוק הייתה תוצאה של שני גורמים מצטברים – פגם קל בייצור הבקבוק, ומכה שהבקבוק קיבל, כנראה בסמוך לפתיחתו, כשכבר היה בחזקתה של התובעת.

הדיון המשפטי

מספר שאלות משפטיות עמדו לדיון בבירור שאלת האחריות של הנתבעות –

1. מיהו היצרן?
   החוק מגדיר כיצרן הן את מי שמגדיר את עצמו יצרן של המוצר בכל דרך אפשרית, הן את היבואן והן את הספק של המוצר. הנתבעות ביקשו לטעון כי יצרן הבקבוקים הוא לבדו נחשב היצרן. השופט קבע כי חברת היינות נחשבת כיצרן במקרה שלפנינו הן מאחר והיא מציגה את עצמה כיצרן, ע"י כך שהבקבוק נושא את שמה ואת סימנה המסחרי, והן משום שהיא ייבאה את הבקבוק לישראל למטרות מסחריות. לעומתה, החנות שבה נמכר המוצר אינה עומדת באף אחת מההגדרות שניתנו בחוק ועל כן לא תיחשב כיצרן לעניין חוק האחריות.
2. מהו "מוצר פגום"?
   על אף שאין מחלוקת על כך שהיה פגם בבקבוק, יש לדון כיצד מסתכלים על המוצר – האם בקבוק היין המלא, באופן בו נמכר לתובעת, הוא בכללותו נחשב למוצר, או שיש לערוך הבחנה בין הבקבוק לתכולה שלו, ואז חברת היינות לא הוציאה מתחת ידה "מוצר פגום" אלא רק יצרנית הבקבוקים. השופט קבע כי הבחנה שכזו היא מלאכותית וניתן לראות במוצר בכללותו כמוצר פגום, ומאחר וכאמור גם חברת היינות נחשבת כיצרן, חלה עליה אחריות על פי חוק האחריות. אין זה שולל כמובן את זכותה של חברת היינות לבוא בטענות כלפי חברת הבקבוקים, כפי שאכן היא עשתה.
3. האם קמה לחברת היינות אחת מההגנות הקיימות בחוק האחריות במקרה שלפנינו?
   אחת מההגנות שבחוק (סעיף 4(א)(1)) קובעת כי אם המוצר עבר בדיקות בטיחות סבירות מצד היצרן והפגם נגרם לאחר שהמוצר יצא מכלל שליטתו, הוא פטור מאחריות כלפי הנפגע. האם זהו המקרה שלפנינו? השופט קבע כי שני התנאים לצורך קבלת ההגנה אינם מתקיימים – הפגם נוצר אצל יצרן הבקבוקים ולא לאחר שהמוצר יצא משליטת חברת היינות. אין בעובדה שהפגם נוצר טרם שהבקבוק הגיע לידי חברת היינות היבואנית מאחר ומטרת החוק היא לפרוש את אחריותה על פני כל התקופה שמרגע הייצור ועד ליציאת המוצר מתחת ידה. גם הבדיקות שנעשו על ידי חברת היינות אינן סבירות מכיוון שהן מדגמיות ולא מסוימות לבקבוק ספציפי זה. טענת "אשם תורם" שהעלתה הנתבעת, שגם היא יכולה הלקים הגנה ליצרן על פי החוק, נדחתה גם היא על ידי השופט, מכיוון שגם אם הייתה התרשלות כלשהי מצד התובעת בדרך התנהלותה עם הבקבוק עד לפתיחתו, אין זו עולה כדי "התרשלות חמורה" כפי שהחוק דורש.
4. האם ניתן לתבוע את הנתבעות מכוח דיני הנזיקין הכלליים, בגין עוולת הרשלנות, מלבד האחריות מכוח חוק האחריות למוצרים פגומים?
   השופט קובע כי לא הוכחה רשלנות, לא של חברת היינות ולא של החנות. הן לא ידעו, ולא יכלו לדעת בדרך סבירה כי הבקבוק פגום ועל כן לא הפרו את חובת הזהירות. השופט גם לא קיבל את טענת התובע כי נטל הראייה עובר לנתבעות להוכיח שהם לא התרשלו מכיוון שהם "בעלים של דבר מסוכן", שנטל הראיה עובר אליו על פי סעיף 38 לפקודת הנזיקין. הסיבה שהשופט דחה טענה זו היא שאחד התנאים להעברת נטל הראייה הוא שהנתבע היה הבעלים או המחזיק של החפץ בשעת קרות הנזק והוא "נעזב או נמסר" על ידו. במקרה שלפנינו, בשעת קרות הנזק, התובעת הייתה בעלי החפץ והיא החזיקה בו, ולא הנתבעות.

לסיכום,

חברת היינות תישא באחריות לנזקי התובעת מכוח חוק האחריות למוצרים פגומים. החנות פטורה מתשלום פיצויים שכן אינה נחשבת יצרן ולא הוכחה רשלנות מכוח דיני הנזיקין. הפיצוי שיינתן יכלול את הנזק הרפואי, את הנזק הלא ממוני, את הפסד העבודה ואת אובדן כושר ההשתכרות, כפי שמפרט השופט באריכות בפסק הדין.