תביעת נזיקין של מוסלמית אשר בעלה גירש אותה בעל כורחה

נישואין הם אקט משפטי שבו בני זוג למעשה כורתים חוזה בו הם מסכימים לחיות יחדיו לנצח תוך כבוד הדדי וכו'. במדינת ישראל, דיני המעמד האישי (אשר הנישואין מוגדרים חלק אינטגראלי מהם) הם דינים אשר מוסדרים על ידי הדתות השונות (על מוסלמים יחול הדין השרעי, על הנוצרים יחול הדין הנוצרי ועל היהודים היהדות והם גם יישפטו בבתי הדין של העדות השונות). כמובן שקיימת גם האופציה לפנות לבית המשפט (האזרחי) לענייני משפחה אך גם ערכאה זו מחוייבת להפעיל על הצדדים את דינם האישי. יש לציין, כי בתביעות אזרחיות אשר אינן נוגעות לנושאי המעמד האישי, יכריעו בתי המשפט האזרחיים של מדינת ישראל, בהתאם לדיניה.

יש לכם שאלה?

פורום בית משפט לענייני משפחה
פורום דיני משפחה
פורום הסכם גירושין

אישה הגישה תביעת נזיקין נגד בעלה, על שסילק אותה. הצדדים הופנו לגישור, שקלו לחזור זה לזו והאישה אף שקלה למחוק את התביעה. עם זאת, בסופו של היום, השניים לא שבו זה אל זו. אי לכך, התובעת ביקשה להמשיך את ההליכים בתיק. התובעת הגישה סיכומים מטעמה אך הנתבע לא הגיש את טענותיו. התובעת טענה שבעלה גירש אותה מעליו לאחר שנתיים של נישואין ומבלי שנתנה לכך את הסכמתה.

טענות הצדדים

התובעת התלוננה נגדו במשטרה בגין מעשה זה, וטענה שמעשיו עלו כדי עבירה על סעיף 181 לחוק העונשין (התרת קשר הנישואין על כורחה של האישה) וביצוע עוולה לפי סעיף 63 לפקודת הנזיקין (הפרת חובה חקוקה - הפרת סעיף 181 האמור לחוק העונשין). התובעת טענה כי נגרם לה נזק ממשי - אובדן הסיכוי להתחתן בשנית, נזק נפשי (דיכאון), סבל ועוגמת נפש. היא ביקשה פיצוי בעבור כלל הנזקים שתוארו לעיל שלדידה נגרמו ישירות ובאופן טבעי ממעשה הנתבע שהיה בניגוד לחוק העונשין (התיר נישואין באופן עצמאי וללא קבלת כל גושפנקא מגורם משפטי מתאים). בנוסף האישה טענה כי היה על בעלה לפצות אותה על הזכויות שנמנעו ממנה בעת שינוי הסטאטוס שלה מנשואה לגרושה, בעל כורחה.

הנתבע טען מנגד, כי מיד לאחר שהתחתנו השניים החלו להיווצר סכסוכים, היא עזבה את הבית המשותף וחזרה להתגורר עם הוריה ודרשה מבעלה בתוקף להתגרש כי לא רצתה להמשיך לחיות עימו. לכן טען, כי זו הסיבה לכך שהתיר את הנישואים ושתביעת הנזיקין שלה היא לא כנה ומהווה רק רצון שלה להתעשר על חשבונו.

הכרעת בית המשפט: פיצויים לאישה

בית המשפט בחן את השאלה האם הנישואין היו מתוך הסכמתה של התובעת או בעל כורחה. הצדדים הסכימו כי נעשה אקט חד צדדי של הבעל ליצירת גירושין (התרת נישואין) ולא גירושין בבית הדין הדתי של העדה השרעית (עדתם של הצדדים). המחלוקת הייתה על שאלת הסכמת התובעת לכך. בית המשפט ביכר את עמדתה של התובעת, לפיה הנישואין הותרו שלא בהסכמתה. זאת, כי נמצאו ראיות תומכות לגרסה זו (עדויות הצדדים, התלונות במשטרה שהגישה האישה כנגד הבעל בטענה לאלימות כלפיה), וכי נמצאו סתירות בעדויותיו של הבעל. גם בית הדין השרעי הדתי מצא כי הנתבע גירש את הנתבעת בעל כורחה, עת הייתה בהיריון. לא זו אף זו, הגירושין בוצעו על ידי הגבר תוך שהוא היה מודע לחלוטין להשלכות המעשה.

לאחר מכן, בית המשפט עבר לבחינת יסודות סעיף 63 לפקודת הנזיקין, כדי לבדוק האם הופרה החובה החקוקה של התרת נישואין רק בידי בית הדין המוסמך לכך (ולא באופן עצמאי חד צדדי). לצורך כך, יש לבדוק האם החובה החקוקה נחקקה לטובת אדם מסוים - במקרה דנן, לטובת הנשים, ובמיוחד נשים שאינן יהודיות, נשים אשר סבלו במשך שנים מאפליה לרעה. בית המשפט מצא, כי הפרת החובה שבסעיף 181 הנ"ל כפי שהייתה במקרה דנן מקנה לתובעת זכות תביעה נזיקית - שכן הופרה חובה חקוקה ונגרם לאישה נזק רב מעצם הגירושין בעל כורחה.

לצורך קביעת גובה הפיצוי התחשב בית המשפט במשך הנישואין, בעובדת קיומה של ילדה כתוצאה מהם, הסיכוי של התובעת להינשא שוב, גובה המוהר בו התחייב הבעל אליה, ונזקה הנפשי. כמו כן, הוטלו פיצויים עונשיים להענשת הבעל על התנהגותו - פגיעה בכבוד בית הדין השרעי על ידי לקיחת אחריות ממנו.

לסיכום,

לעיתים כאשר האזרח לוקח את החוק לידיו, בית המשפט יטיל עליו פיצויים עונשיים לצורך הענשתו על הפגיעה באינטרס הציבורי והרתעת אחרים מפני מעשים שכאלו.