בחוזה העבודה שנחתם בין עובד למעביד קבועים תנאי ההעסקה העיקריים כגון שעות עבודה, משכורת, תוספות, הטבות וכד'. החוזה יכול שיהיה לתקופה קצובה בזמן או שלא. כך או כך, הוא מחייב את שני הצדדים ועובד שלא עומד בהסכם, עלול להיות מפוטר. לחלופין, מעביד שלא עומד בהסכם יכול להיתבע על ידי העובד, בדרישה לקיים את מחויבותו החוזית. דוגמא לכך ניתן לראות בפסק הדין דנא.


יש לך שאלה?
פורום חוזה עבודה
פורום זכויות עובדים
פורום זכויות וחובות מעסיקים

 

במקרה זה, הוגשה לבית המשפט תביעה כספית של תובע איטלקי נגד שתי חברות מסחריות, האחת ישראלית והשנייה אירופאית. החברה הישראלית שלטה בחברה האירופאית, שהוקמה רק עקב שיקולי מס שונים. נתבע נוסף היה מנכ"ל החברה הישראלית, והתובע ייחס לו אחריות אישית לנזק. יש לציין שגם החברות שלחו הודעת צד ג' נגד המנכ"ל, מאחר שלשיטתן, הוא הווה את הסיבה העיקרית להגשת התביעה דנן.


על פי הנטען בכתב התביעה, התובע התקשר עם החברה בהסכם עבודה, אך עבודתו הופסקה לאחר 8 חודשים בלבד ושכרו לא שולם לו. על כן, התובע הגיש תביעה בסך 1,509,536 ₪ שכללה את רכיבי השכר ופיצויים בגין חוסר תום לב ונזקי מוניטין. בנוסף, התובע טען שהמנכ"ל פעל באופן אישי מולו ולכן מעשיו ומחדליו חייבו את החברות. לטענת הנתבעות, הסכם העבודה כלל לא היה מחייב אלא היה מדובר במסמך שנחתם בין התובע לבין המנכ"ל באופן אישי, מבלי שלאחרון היה כוח לחייב את החברות.


דיון והכרעה


ראשית, השופט דן באחריותו של המנכ"ל. הוא קבע שהלה לא פעל באופן אישי מול התובע, אלא במסגרת סמכויותיו כמנכ"ל החברה ולכן לא היה ניתן לראות בו כמי שנושא אחריות אישית. עוד נקבע שכל מעשיו של המנכ"ל היו ידועים לחברה – הוא פעל עבורה ובשמה. לטענת החברות הנתבעות, הן אסרו על המנכ"ל להתקשר בהסכמים מסוימים, בפרט בהסכם עם התובע. השופט דחה טענה זו וקבע שלא הוצגה בפניו כל ראיה לכך ועל כן, התביעה נגד המנכ"ל נדחתה וכך גם הודעת צד ג' נגדו.


שנית, השופט דן בתביעה נגד החברות. הוא הדגיש שהתביעה כולה התבססה על הסכם ההתקשרות של התובע עם החברות, שנחתם בשפה האנגלית, והמחלוקת הייתה על תקפותו של מסמך זה, פרשנותו ומשמעותו המשפטית. נקבע שהתובע הוא שהיה אחראי למסמך זה ויזם אותו, אך ההסכם חייב את שני הצדדים. כלומר, לתובע קמה זכאות לקבל שכר מהנתבעות. השופט חיזק מסקנה זו בדבריו של מנהל הכספים של החברות שהכיר בכך שנחתם הסכם מחייב והשכר לא שולם. כמו כן, עדים נוספים מטעם הנתבעות העידו על כך שהתובע היה צריך לקבל שכר, אך כספו לא שולם לו.


שלישית, השופט דן בתביעתו הכספית של התובע, תוך בדיקת תוכנו של ההסכם המחייב וסכום התביעה. בפועל, התובע עבד בחברה במשך שמונה חודשים ולכן הוא היה זכאי למשכורת רק עבור חודשים אלו. בנוסף, נקבע שהוא היה זכאי לתוספות שונות כפי שנקבעו בהסכם. כמו כן, השופט פסק שהתובע היה זכאי לפיצוי בגין נזק לא ממוני. שכן, ההסכם הופר על ידי הנתבעות והופסק לאחר פחות משנה אחת.

 

בנסיבות העניין, נקבע שהפסקת החוזה לא שיקפה הפסקה תוך זמן סביר ולכן התובע היה זכאי לפיצוי לפי סעיף 13 לחוק החוזים. כלומר, פיצוי בגין נזק לא ממוני ללא הוכחת נזק. בסופו של דבר, התביעה התקבלה ולתובע נפסקו פיצויים בשווי 209,372 דולר.