על הסכם הוצאה לאור חלים דיני החוזים, וכפועל יוצא דינים אלה משמשים את בית המשפט כאשר נדרש ממנו להכריע האם התבצעה הפרה של ההסכם.

 

לעיתים, ההסכם בנוי במתכונת של "הסכם שרשרת", בו צד שלישי נשכר על ידי הנתבעת לביצוע אחת מהמטלות שבהוצאת היצירה לאור. מערכת היחסים בין שלושת הצדדים, באמצעות שני חוזים נפרדים, יכולה להיות סבוכה. במקרה שלפנינו ניתן ללמוד כיצד בית המשפט מתמודד עם סיטואציה זו.


יש לכם שאלה?
פורום תביעה אזרחית

 

התובעת, עמותת חיל הים, הגישה תביעה כנגד הנתבעת, אשר הייתה חברה להוצאה לאור, בגין הפרת הסכם הוצאה לאור של הביוגרפיה על חייו של האלוף יוחאי בן נון ז"ל. הנתבעת הגישה הודעה לצד שלישי, כמו גם תביעה נפרדת כנגד אותו צד שלישי.

 

התובעת טענה כי ביקשה להנציח את מורשתו של בן נון ז"ל, אשר היה גיבור ישראל, ופנתה לצורך כך לנתבעת, אשר הציגה את עצמה כחברה מכובדת אשר עסקה בהוצאה לאור של ספרים. התובעת והנתבעת התקשרו בהסכם אשר הסדיר את הזכויות והחובות של הצדדים בנוגע לכתיבת הספר ופרסומו.

 

במסגרת זו, הנתבעת התחייבה לממן את הכתיבה, ההוצאה לאור, ההפצה ושיווק הספר. מנגד, התובעת התחייבה להשתתף בעלות ההוצאה בסך של 150,000 ₪. במעמד חתימת ההסכם התובעת שילמה מקדמה בסך 50,000 ₪. עם זאת, ההסכם לא קבע מועד כלשהו להוצאת הספר לאור.

 

הנתבעת מינתה לצורך כתיבת הספר את הצד השלישי, אשר נדרש להשלים את הכתיבה עד ליום ה-1.12.2001. אף על פי כן, כתיבת הספר לא הושלמה, ורק באביב 2003 הגיע לעמותה פרק אחד מהספר, שאיכותו, לטענת התובעת, הייתה ירודה. בעקבות כך, התובעת דרשה מהנתבעת להשיב לה את כספי המקדמה, אולם הנתבעת התנגדה לכך, למרות שהיא עצמה ביטלה את ההסכם עם הצד השלישי.

הנתבעת טענה כי לא ויתרה על הפרויקט, והמשיכה לעשות מאמצים על מנת להוציא את הספר לאור. כמו כן, הנתבעת הטילה את מלוא האשם בגין אי כתיבת הספר על הפרותיו החוזרות של הצד השלישי, וטענה כי הייתה תלויה בו לחלוטין. לפיכך, הנתבעת ביקשה להטיל את מלוא סכום התביעה על הצד השלישי, אשר לפיה נהג בחוסר תום לב.

 

הצד השלישי טען כי התביעות שהוגשו היו חסרות בסיס, שכן התובעת היא שהפרה את ההסכם באופן חד צדדי, וללא כל צידוק. לטענתו הוא השקיע זמן ומשאבים רבים בעבודה על כתיבת הספר, אולם הוא לא קיבל את התשלום אשר הובטח לו. הצד השלישי טען כי בשל אי קבלת התשלום השהה את עבודתו.

 

הכרעת בית המשפט

 

השופט ציין כי על התובעת חל נטל השכנוע לגבי היסודות העובדתיים של עילת התביעה. השופט קיבל את הטענה כי המועד אשר הוסכם להשלמת כתיבת הספר בין הנתבעת לבין הצד השלישי, הפך למועד המחייב בין התובעת לבין הנתבעת. לצורך קביעה זו, השופט הסתמך על כך שעותק מההסכם הועבר לידי התובעת. יתרה מכך, השופט ציין כי גם ללא הגדרת פרק זמן מוגדר, על הנתבעת היה לפרסם את הספר תוך פרק זמן סביר.

 

השופט ציין כי הצד השלישי העריך שיוכל לסיים את כתיבת הספר בחודשים ספטמבר-אוקטובר 2002, ואף ציין זאת בפני התובעת. השופט קבע כי הערכה זו הייתה מסתברת הן לאור פגישה אשר הצדדים קיימו בנושא, והן משום שאלמלא התובעת הסכימה לה, היא הייתה מכריזה במועד מוקדם יותר על באלות החוזה. כלומר, גם הפרק אשר הוגש בחודש מאי 2003, הוגש באיחור של 6 חודשים בלבד, שהיה איחור סביר לטענת השופט.

 

השופט קבע כי הביטול של ההסכם והפיטורים של הצד השלישי לא היו בעקבות העיכוב, אלא בעקבות מחלוקת לגבי סוגיה אשר הצד השלישי כלל בפרק שהגיש, שכן למרות האיחור, הצד השלישי פוטר רק לאחר הגשת הפרק.

 

השופט סבר כי התשלום לצד השלישי לא היה תלוי בהגשת חומרים כלשהם, ואי העברת התשלום היווה הפרה של ההסכם. מנגד, אי העמידה של הצד השלישי במועד המוסכם להגשת הספר היווה הפרה שלו את ההסכם מול הנתבעת. כלומר, היה מדובר בהפרה הדדית. לסיכום, בית המשפט דחה את כלל התביעות.