השקעה בבורסה יכול להניב תשואה יפה ורווח נאה, אך במקביל, ישנו סיכון להפסיד סכומים רבים בדקות ספורות. לפיכך, מי שבוחר להשקיע בבורסה צריך להפנים זאת ומומלץ שיסתייע בבעל מקצוע כגון מנהל תיק השקעות או חבר בורסה, שמכיר את השוק ויודע להמליץ על עסקאות מניבות ולהימנע מעסקאות בעלות תוחלת שלילית. אולם, ישנם מקרים בהם גם סיוע מומחה לא מונע את ההפסד.
יש לכם שאלה?
פורום יזמות עסקית
במקרה זה, התובע ביקש לחייב את הנתבעים בתשלום פיצוי בגין נזקיו עקב השקעות בבורסה ובניירות ערך. על פי עובדות המקרה, התובע פתח אצל הנתבעת 2 חשבון ניירות ערך והעביר לשם 85 אלף ₪. בהמשך, הוא העביר עוד כמה עשרות אלפים אך בתוך מספר חודשים, הפסיד את כל כספו לאחר מספר השקעות כושלות ומסוכנות במיוחד. לא זו אף זו, הוא חב לנתבעת סכום של 16,350 ₪.
התביעה הוגשה נגד הנתבע 1 – יועץ השקעות במקצועו, שניהל את תיק ההשקעות והנתבעת 2 - חברות השקעות, שביצעה את הפעולות בחשבון ניירות הערך של התובע. לטענת התובע, הנתבעת היית אחראית לאובדן הכסף בדיוק כמו הנתבע 1. שכן, היא ביצעה בחשבון פעולות מסוכנות במיוחד ללא הרשאה מפורשת והודעה לתובע, ולאחר שניתן אשראי מוגזם, מבלי שלאחרון היו ערבויות וביטחונות לכך.
הנתבע 1 לא התייצב לדיון בעניינו ובשלב מאוחר יותר התברר שניתן צו לכינוס נכסיו ולכן כל ההליכים המשפטיים שנוהלו נגדו עוכבו. הנתבעת טענה שהיא לא הייתה אחראית לנזקו של התובע. שכן, היא לא שימשה כיועצות ולא פעלה בחשבונו כמנהל תיקים, אלא, ביצעה את הפן הטכני של הפעילות בתיק.
מעמדו של הנתבע
בתחילת הדיון, השופטת הדגישה שהלכה למעשה, הנתבע לא היה יועץ השקעות מורשה בעל רישיון, אלא פעל כמשווק של הנתבעת ובתמורה לפעילותו, קיבל חלק מעמלותיה. הנתבע לא ראה עצמו כשכיר של הנתבעת, אלא כעצמאי אך הודה שכלפי חוץ, לא ניתן היה להבחין בהבדל. זאת מאחר והוא פעל מתוך משרדי הנתבעת, הציג עצמו כיועץ השקות ועוד. נציג הנתבעת טען שהנתבע לא עבד עבור החברה, אלא היה לקוח שלה שקיבל הטבות כגון חלל עבודה במקום. עם זאת, כאמור, כלפי חוץ לא ניתן היה להבחין בהבדל. יש לציין שהסדר זה נמשך לאור 20 שנה.
למעשה, על רקע הסדר זה והיעדר ההפרדה בין הנתבע לנתבעת, התובע ביסס טענותיו וההפסד התרחש בפועל. לאחר סקירת שיטת הפעולה של הנתבעים, השופטת הגיעה למסקנה שהחברה אפשרה לנתבע לעבוד במשרדיה במעמד לא ברור. בנוסף, פעילותו לא הובדלה מזו של החברה, אך הנתבעת היא שביצעה בפועל את הפעולות בחשבון , לרבות הפעולות עתירות הסיכון, מכוח הוראות הנתבע, שלא החזיק ברישיון לייעוץ השקעות. יתרה מזאת, הנתבעת ביצעה את הפעולות בהסתמך על כתב הרשאה עליו התובע חתם ובמסגרתו, הוא העניק הרשאה לנתבע לבצע פעולות בחשבון. אולם, בפועל, על כתב ההרשאה לא הופיע שמו של הנתבע.
השופטת קבעה שבנסיבות אלו, הנתבעת הפרה את החובות שהוטלו עליה לפי תקנון הבורסה, מכוח היותה חברת בורסה. שכן, כללי ההתנהגות שנקבעו בתקנון הציבו סטנדרט התנהלות מסוים לפיו על חבר בורסה לקבל מהלקוח ייפוי כוח עם פרטי זיהוי ביחס למנהל תיק ההשקעות שלו, לערוך שיחה משותפת ועוד. כאמור, הנתבעת הפרה סטנדרטים אלו עד כדי התרשלות ולכן, השופטת פסקה שהיה עליה לשלם פיצוי בשיעור מסוים לתובע.
אשם תורם
עם זאת, השופטת הדגישה שהתובע לא היה יכול לתלות בנתבעים את האשם העיקרי בהפסדיו. זאת מאחר והוא בחר באופן חופשי להשקיע את כספו בבורסה בעסקאות בעלות אופי מסוכן, לאחר שהוא חתם על מסמך שאישר זאת ונמצא שהוא היה מודע לחלק, אם לא לכל העסקאות. על כן, הוא נמצא זכאי לפיצוי רק בשיעור של 25% מהפסדיו.
.JPG)
.jpg)
.JPG)
