בית המשפא מאשר מתן צו אשפוז כפוי לנאשם

בית המשפט הורה על מתן צו אשפוז כפוי לנאשם בעבירת התקיפה, אשר הוכר כבלתי כשיר לעמוד בפני הליכים שיפוטיים. לטענת הסנגור, הוצאת הצו הייתה עלולה להרע עם הנאשם, אשר שהה בעבר באשפוז כפוי ושוחרר ללא תנאים מגבילים. השופטת דחתה טענה זו וקבעה כי באיזון בין הפגיעה בזכותו של הנאשם לבין ההגנה על בטחון הציבור, גבר האינטרס האחרון. בנוסף, נפסק כי הפגיעה בנאשם הייתה מידתית ולתכלית ראויה, ולכן הוחלט על הוצאת הצו.

יש לכם שאלה?

פורום מעצר

פורום רישום פלילי

פורום כתב אישום

במקרה זה, הוגשה לבית המשפט בקשה להוצאת צו אשפוז כפוי לנאשם. הלה הואשם שתקף את אשתו ואת בתו במהלך שנת 2006. בדיון קודם שנערך בעניין, השופטת הורתה על הזמנת חוות דעת פסיכיאטרית בעניינו של הנאשם על מנת לבדוק את מצבו הרפואי. בחוות הדעת נקבע שבמועד ביצוע התקיפה, הנאשם סבל מבעיות נפשיות שונות כגון פסיכוזה, חוסר יכולת להבחין בין טוב ורע וסכיזופרניה. עקב חוות הדעת, הצדדים הסכימו כי לא היה ניתן להמשיך את ההליכים המשפטיים נגד הנאשם, מכוח סעיף 15(ב) לחוק טיפול בחולי נפש, תשנ"א – 1991. עם זאת, הם היו חלוקים בשאלה האם היה מקום להוציא לנאשם צו אשפוז כפוי, בשל חוות הדעת הרפואית.

טיעוני הצדדים

לדעת התובע, חוות הדעת בעניינו של הנאשם הוצעה על ידי איש מקצוע. הלה היה בקיא בעברו של הנאשם ובנסיבות חייו, ולכן התובע ביקש לכבד את דעתו ולהורות על הוצאת צו כפוי. הסנגור טען כי הנאשם אושפז בעבר אשפוז כפוי מכוח החלטת בית משפט שניתנה בגין כתב אישום שונה. הנאשם שהה באשפוז זה שלושה חודשים ושוחרר ללא תנאים בשל החלטת וועדה פסיכיאטרית שנערכה בעניינו.

לאחר מכן, הוא המשיך בטיפול אישי וקיבל זריקות על מנת לייצב את מצבו. לטענת הסנגור, בשל עבר זה, הוצאת צו אשפוז כפוי הייתה עלולה להסב יותר נזק מאשר תועלת. כמו כן, נטען כי חוות הדעת של הרופא ניתנה באופן שגרתי, והלה לא היה מודע לעברו של הנאשם והיותו מאושפז בעבר מכוח צו, או על החלטת הוועדה בעניינו.

דיון והכרעה

השופטת שמעה את טיעוני הצדדים ועיינה בחומרים השונים שהוגשו לה והחליטה על הוצאת צו לנאשם. היא הבהירה כי שיקולי בית המשפט שדן במצבו של הנאשם זמן מה לאחר שחרורו, לא חפפו את שיקולי הוועדה הפסיכיאטרית שדנה במצב בעבר. לדעת השופטת, הרופא המומחה היה מודע לאשפוזו הקודם של הנאשם למשך שלושה חודשים ולמצב מחלתו בזמן הבדיקה. קרי, היותה בנסיגה והעובדה שהנאשם התמיד בקבלת טיפול. אולם, למרות זאת, הרופא המליץ על הוצאת צו אשפוז כפוי.

בפני השופטת היו פרוסים נתונים אלו, ועל מנת לקבל החלטה בעניין, היה עליה לערוך איזון בין האינטרסים השונים. כלומר, מצד אחד היה קיים חשש מפני פגיעה בזכויות הנאשם על ידי הוצאת הצו. מצד שני, עמד האינטרס הציבורי וחובת בית המשפט להגן על אחרים מפני פגיעות שהיו עלולות להיגרם בשל התנהגות הנאשם, או מסוכנותו שהייתה עלולה להתעורר בהעדר קבלת טיפול ראוי. לבסוף, היא פסקה שהפגיעה בזכויות הנאשם על ידי הוצאת הצו הייתה מידתית וראויה, כנגד האינטרס הציבורי שבמתן הטיפול. לכן, חוות הדעת הרפואית התקבלה והשופטת הורתה על הוצאת צו אשפוז כפוי.