לא פעם, כאשר אדם מאובחן כחולה במחלה נפשית, אשר מונעת ממנו את היכולת לתפקד כראוי, מתגייסת משפחתו לעזרתו. הסיוע ניתן בתחומים רבים, החל מדאגה לעניינים הכספיים של הפרט ועד לטיפול בבני משפחתו ובו. אולם, לעיתים, עלולים להתפתח סכסוכים בתוך המשפחה עקב מצב זה, או כאשר עולות מחלוקות כספיות. כך היה למשל בפסק הדין דנא.
במקרה דנן, הוגשה לבית המשפט תביעה למתן סעד הצהרתי והשבת כספים. על פי כתב התביעה, התובעת והנתבעת היו אחיות. בשנת 1971, התובעת נישאה ועברה לגור עם בעלה בארצות הברית. כעבור חמש שנים, היא שבה חזרה לארץ עם בתה ובמרוצת השנים, התגרשה. סמוך להגעתה של התובעת לארץ, התפרצה אצלה מחלת נפש. היא אובחנה כסובלת מסכיזופרניה והפרעת אישיות ובשל כך, אושפזה עשרות פעמים בבית חולים לבריאות הנפש.
יש לכם שאלה?
לאחר אשפוזה הראשון, בתה הקטנה של התובעת טופלה על ידי הוריה בסיועה של הנתבעת. לאורך השנים, הטיפול בקטינה הופקד בידי הורי התובעת כאשר הנתבעת סייעה להם רבות. לאחר פטירת אם התובעת, עבר הטיפול בקטינה לידי הנתבעת באופן בלעדי. עם זאת, לאורך השנים, נשמר הקשר בין התובעת לבתה. עם פטירת אבי המשפחה, נחשפה צוואתו במסגרתה הוא הוריש את מרבית רכושו לנתבעת. ירושה נוספת אותה קיבלו האחיות הייתה של דודתן, שנפטרה בארצות הברית זמן מה לאחר מכן. בשל מצבה הרפואי, אושפזה התובעת בשנת 2002 בהוסטל בניגוד לרצונה, ומכוח הוראות הגורמים הטיפוליים.
טיעוני הצדדים
התובעת פנתה לבית המשפט בבקשה למתן סעד הצהרתי להורות על ביטול תוקפו של כל מסמך שחתמה לטובת הנתבעת או עורך דינה. בנוסף, היא ביקשה את השבת הכספים שהגיעו לה, לטענתה, מירושת אביה ודודתה. כמו כן, התובעת טענה כי הנתבעת לקחה ממנה כספים שלא כדין. סך ההחזר הוערך בכ- 50,000 ₪. לאחר שהוגשה בקשת תיקון לתביעה, הסכום שונה והועמד על סך של 926,981 ₪.
מנגד, הנתבעת טענה כי פעלה בהתאם להוראות הצוואה והעבירה לתובעת את כספיה כדין ולנוכח צרכיה. בנוסף, הנתבעת טענה שהיא פעלה ביושר ובאמינות והעמידה לתובעת כספים לפי בקשותיה. הנתבעת הוסיפה וטענה כי פעלה בשיתוף פעולה מלא עם התובעת, שהביעה שביעות רצון והערכה מדרך פעילותה. לדידה, שינוי גישתה של התובעת נבע מאשפוזה בהוסטל בניגוד לרצונה אך בתמיכתה של הנתבעת.
דיון והחלטה
לאחר שמיעת טיעוני הצדדים, השופטת קיבלה את טענות התובעת. נקבע כי הנתבעת שימשה כנאמן לתובעת, עבור הכספים שהאחרונה קיבלה מאביה, למרות שלא נקבע כך במפורש בצוואה, או בכל מסמך אחר. לפסיקת השופטת, הכספים אותם קיבלה התובעת מאביה נועדו לספק את צרכיה ולהבטיח את האינטרסים שלה. לכן, גם אם נמשכו מעת לעת על ידי הנתבעת, היה עליה להשתמש בהם למטרות שנקבעו.
באשר לכספים שהתקבלו מירושת דודתה של התובעת, נקבע כי הם התקבלו בשתי המחאות והזדמנויות שונות.
השופטת קבעה כי את ההמחאה השנייה, שהייתה על סך של 15 אלף דולר, העניקה התובעת לנתבעת במתנה. טענת התובעת כי הנתבעת נהגה כלפיה באופן לא נאות ולכן קמה לה זכאות לקבל את המתנה בחזרה, נדחתה על ידי השופטת. כמו כן, נקבע כי הסכום העודף מעבר ל15 אלף דולר שהופקד בחשבון הנתבעת לא היה מיועד לשימושה האישי של האחרונה אלא לצרכי התובעת ומטרותיה. קרי, הכסף הוחזק עבורה בנאמנות. מאחר שהנתבעת לא הפרידה את הכספים ומשכה מסכום זה כספים למטרות אישיות, היא חויבה בהשבתם.
לקביעת השופטת, הנתבעת טענתה עת נמנעה מהפרדת הכספים ועריכת תיעוד של ההוצאות בצורה סבירה. מנגד, הנתבעת טענה כי היא ניהלה רישום מסודר, אך נמנעה מהצגתו בפני בית המשפט. על כן, השופטת לא הייתה יכולה להתרשם מרישום זה ולקבל את טענות הנתבעת בעניין. משכך, הנתבעת לא עמדה בנטל הוכחת ייעוד הכספים ודרך שימושם. בסופו של דבר, השופטת קיבלה את התביעה וחייבה את הנתבעת בהשבת סכומי כסף שונים. סכומים אלו היו עתידים להיקבע על פי חוות דעת מומחה, בהתאם לפירוט שהוגש על ידי התובעת.
.jpg)
