גזר דין בעניין מרדכי ואנונו

לפי תקנה 109(1) לתקנות ההגנה (שעת חירום), 1945, מפקד צבאי מוסמך להוציא "צו צמצום והשגחה" בעניין כל אדם. הצו האמור יכול להגביל את תנועת האדם (יציאה לשטחי הרשות הפלשתינאית למשל), לאסור עליו להחזיק בחפצים הנקובים בצו או להשתמש בהם ועוד. נפסק בעבר, כפי שמצויין בהליך זה, כי יש לקיים צווים אלו כל עוד הוצאו על-ידי מי שהוסמך לכך. במידה ואדם לא יעשה כן – הוא יועמד לדין פלילי לפי תקנה 109(2) לתקנות האמורות. מטרת צו הצמצום וההשגחה הינה לאפשר ביקורת וסינון למען הגנה על מדינת ישראל בעניינים ביטחוניים.

העובדות

בעניין מרדכי ואנונו, המורשע בהליך זה, הוצא "צו צמצום והשגחה". על פי צו זה, נאסר על ואנונו לקיים קשרים או להחליף ידיעות עם אזרחים או תושבים זרים ללא קבלת אישור מראש על כך. האינטרס אשר עמד בבסיס הוצאת הצו היה "שמירה על בטחון מדינת ישראל" וזאת משום שהיה חשש שהמורשע, מרגל האטום המפורסם, יעביר מידע מסווג בעניינים ביטחוניים אל גורמי חוץ. המדינה טענה כי עסקינן בדבר אשר היה עלול לגרום לנזק ביטחוני קשה למדינת ישראל, וזאת בייחוד עקב הרשעתו בעבר בגין עבירות ביטחוניות. בהליך הקודם הורשע ואנונו ב-14 עבירות של הפרת הצו האמור וניסיון לעזוב את שטחי המדינה לשטחי הרשות הפלשתינאית. בית המשפט התכנס בהליך זה על מנת לגזר את דינו של ואנונו בגין הרשעה זו.

ההכרעה

בית המשפט לקח בעיקר בחשבון את הרשעתו הקודמת של ואנונו בדבר סיוע לאויב, במסירת ידיעות סודיות בכוונה לפגוע בביטחון המדינה ובאיסוף ידיעות סודיות על מנת לבצע הפגיעות האמורות. על סמך הרשעה זו, נגזרו על ואנונו 18 שנות מאסר – זמן שהוא ממושך ביותר ובתנאי בידוד לא פשוטים. נלקחה גם בחשבון העובדה שהנאשם ניסה לעזוב את שטחי הארץ. בית המשפט הכריע כי אין מדובר באדם אשר התרשל או טעה בפירוש האמור בצו, אלא נהפוך הוא – "ואנונו הבין בדיוק מהם המעשים אשר נאסרו עליו", נקבע בהכרעת הדין. הוזכר גם כי ואנונו בחקירותיו ציין כי הוא מתייחס אל הצו האמור כלא חוקי וכלא הגיוני. לאור הנסיבות, בית המשפט גזר על ואנונו 6 חודשי מאסר בפועל (כאשר 6 חודשים הם העונש המקסימאלי עבור כל מעבר בודד על צו האלוף) ו-6 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים.