מאת: עו"ד ג'ון גבע.

בבית המשפט המחוזי בחיפה ניתן פס"ד חשוב ומעניין, מפי כבוד השופטים ש' וסקרוג, א' רזי ור' סוקול, בעניין שבין כהן דוד נ' הדר חברה לביטוח בע"מ.

הרקע: הערעור הוא על פסק דינו של בית משפט השלום בחיפה, לפיו נדחתה על הסף תביעתו של כהן דוד (להלן: "דוד") המערער לתשלום תגמולי ביטוח, בהסתמך על פוליסת ביטוח תאונות אישיות שנערכה באמצעות הדר חברה לביטוח בע"מ (להלן: "הדר"), וזאת מן הטעם שהתביעה הוגשה לאחר תקופת ההתיישנות.

המחלוקת הממוקדת היא לגבי המועד המהווה את "מקרה הביטוח" לצורך מניין תקופת ההתיישנות.

העובדות: דוד, ספר במקצועו, נפגע קשות בתאונת דרכים ביום 16/11/98, כמשמעותה בחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. ביום 10/7/00 נערכה חוות דעת של מומחה מטעם ביה"מ שקבע את אחוזי נכותו של דוד בגין התאונה.

ביום 19/6/03 הגיש דוד את כתב התביעה מכח הפוליסה לתאונות אישיות.

טענותיו של דוד: לשיטתו של דוד, מועד התגבשות הנכות הצמיתה הוא 10/7/00, מועד מתן חוות הדעת על ידי המומחה מטעם ביהמ"ש.

טענותיה של "הדר": לשיטתה של "הדר", המועד הקובע למניין תקופת ההתיישנות הוא יום אירוע התאונה (16/11/98).

פסק הדין של בית משפט השלום: ביהמ"ש קמא קבע, כי קריאת סעיף 31 לחוק חוזה הביטוח, יחד עם סעיף 70 של אותו חוק, תומכים במסקנה שתכלית הסעיף הינה לקצר את תקופת ההתיישנות הקבועה בחוק ההתיישנות. מן הטעם האמור, פירש בית המשפט המונח "תביעה לתגמולי ביטוח", המופיע בסעיף 31, כמתייחסת לתביעה המוגשת בבית המשפט, ולכן הועמדה שם תקופת ההתיישנות על שלוש שנים ממועד קרות מקרה הביטוח.
זאת ועוד, לדידו של בית משפט השלום, קיימים למעשה שלושה מועדים שיכול שיהיו רלוונטיים לתחילת מרוץ ההתיישנות: מועד אירוע התאונה, מועד התגבשות הנכות הצמיתה ומועד קביעת הנכות הצמיתה ע"י מומחה רפואי כלשהו. יישום הלכות אלה בנסיבות הספציפיות, מותנה בהגדרתו של "מקרה הביטוח".

על פי הנסיבות שהובאו בפניו, קבע בית משפט קמא, כי המועד הקובע במקרה זה הוא מועד התגבשות הנכות. סף הזמן העליון להתגבשות אותה נכות, הוא לכל המאוחר מועד בדיקת המערער ע"י המומחה מטעם בית המשפט (5/6/00), שאם לא כן, לא היה קובע המומחה, כי קיימת נכות באותו מועד.

בנסיבות אלה, ולאור מועד הגשת התביעה, קבע בית משפט השלום, כי יש לקבל את טענת "הדר", ודחה את התביעה על הסף, מחמת התיישנות ומכאן הערעור על פסק הדין.

הדיון בבית המשפט המחוזי (כב' השופטת וסקרוג שייצגה את דעת הרוב):

אין למעשה חולק, כי המועד הרלוונטי למניין תקופת ההתיישנות, מותנה בהגדרת "מקרה הביטוח". סעיף 9 בפרק ד' של הפוליסה קובע: "התיישנות: תקופת ההתיישנות של תביעה לתגמולי ביטוח היא שלוש שנים מיום קרות מקרה הביטוח".נ
מבחינה זו ישנה התאמה בין ההוראה בפוליסה לבין סעיף 31 לחוק חוזה ביטוח הקובע תקופת התיישנות של שלוש שנים, לאחר קרות "מקרה הביטוח".

השאלה היא, אם "מקרה הביטוח" יש להגדירו כתאונה עצמה, או שמא יש לכלול בהגדרה את קיומה של נכות, ובענייננו, נכות צמיתה.

פרק א' של הפוליסה שעניינו: "ביטוח תאונות אישיות", מגדיר את "מקרה הביטוח" באופן הבא:
"פגיעה גופנית בלתי צפויה, כתוצאה מתאונה שנגרמה במישרין על ידי סיבה חיצונית, אשר בלי תלות בגורם אחר היוותה את הסיבה הבלעדית לאחד מאלה:
(א) ... נכותו - בתנאי ש... הנכות נגרמו תוך שנים-עשר חודשים מתאריך קרות מקרה הביטוח; (ב) אי כושרו הזמני של המבוטח לעסוק בעבודתו, במקצועו או במשלח ידו".

אחת התוצאות המזכות בתגמולי ביטוח היא קיומה של נכות צמיתה. "מקרה הביטוח" מורכב אפוא משני אלמנטים: קיומה של תאונה וקיומה של נכות. רכיבים אלה בהגדרת המונח "מקרה הביטוח" תואמים לסעיף 53 לחוק חוזה הביטוח, המגדיר את מהות הביטוח כתאונה שקרתה למבוטח, ובביטוח נכות, בנכות שלקה בה.

מניין תקופת ההתיישנות מותנה בעילת התביעה (סעיף 6 לחוק ההתיישנות). תביעה בגין קיומה של "נכות צמיתה" אינה נולדה אלא במועד שבו ניתן היה לקבוע את שיעור הנכות הצמיתה.

בענייננו קובעת כבוד השופטת וסקרוג, כי המועד בו מתחיל מניין התקופה לתביעה לתגמולי ביטוח בגין נכות צמיתה הוא המועד בו התגבשה הנכות הצמיתה ואינו בהכרח מועד אירוע התאונה.

נכות צמיתה ומלאה, מוגדרת כ"נכות מלאה תמידית שתקבע על פי המבחנים הקבועים לכך
בפרק זה". הנכות הצמיתה, מתגבשת ככלל, בשלב בו התייצבה נכותו באופן שסיכויי השיפור או
סיכוני ההחמרה, אינם צפויים עוד.

אשר על כן, ערעורו של דוד (המבוטח) התקבל והתיק הוחזר לבית משפט השלום לצורכי שמיעת ראיות בשאלת המועד להתגבשות הנכות הצמיתה.

בשולי פסה"ד: כב' השופטת וסקרוג הוסיפה בהערת אגב, כי אין גם להתעלם מהעובדה כי "הדר" היא אותה חברת ביטוח שהייתה הנתבעת גם בתביעה שהוגשה לפי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים. במקרה כגון זה, סוברת כב' השופטת וסקרוג, יכול שתתעורר השאלה, האם לא חלה על חברת הביטוח "חובת גילוי" לשלוח תזכורת למבוטח וליידע אותו על זכויותיו בקשר להגשת תביעה על פי פוליסת ביטוח תאונות אישיות, במיוחד לאור קיומה של תקופת ההתיישנות.