משק חקלאי - נחלה כאמור, קרקע המיועדת לשימוש חקלאית בלבד לצרכי פרנסת החקלאי מהמשק. כמו כן מיועדת הנחלה למגורי החקלאי עצמו. גודלה של נחלה אינה נקבע ע"י המושב או ע"י רשויות התכנון אלא על פי צרכים חקלאיים וקריטריונים שחושבו כיחידות מספקות לפרנסה חקלאית של משפחה.


יחודו של משק חקלאי ממוצע ורגיל הוא בכך, שחלוקתו בין יורשים אחדים יכולה לפגוע בכושר קיומו כמשק חקלאי, שנועד לפרנס משפחה חקלאית. כדי למנוע תוצאה קשה זו, קובע המחוקק מסירתו של המשק ליורש המוכן והמסוגל לקיימו, על-פי הוראות סעיף 114 לחוק ובתנאים המפורטים בו.


כדי להגשים את המטרה של הועדת הקרקע לעיבוד חקלאי במסגרת אגודות שיתופיות, התגבשה עוד מקדמת דנא מדיניות המוסדות המיישבים האוצלת על תנאי העברת הזכויות בנחלה מחבר אגודה לאחר.

 

למדיניות זו שתי פנים:


• האחד - המשק כנחלה חקלאית, מהווה יחידה מישקית אחת שאינה ניתנת לחלוקה או לפיצול.


• השני – מדיניות הנועדה להותיר בידי המוסדות המיישבים את היכולת לפקח על זהות הגורמים אליהם מבקש חבר האגודה להעביר את זכותו בנחלה.


מדיניות זו מצאה את ביטויה בהחלטות המינהל והסוכנות.


רעיון זה משתקף גם בחקיקה. בסעיף 114 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965 נקבע כי משק חקלאי שהוא יחידה שחלוקתה היתה פוגעת בכושר קיומה במשק חקלאי העשוי לפרנס משפחה חקלאית - יימסר ליורש המוכן ומסוגל לקיימו (להלן:"בן ממשיך") והוא יפצה את היורשים האחרים במידה ששווי המשק עולה על המגיע לו מן העזבון.


מדיניות זו של הגורמים המיישבים שעניינה אי-פיצול הנחלה, ובקרה על זהות הגורם המבקש להשתלב באגודה, נועדה לשמר את הכושר החקלאי והמבנה החברתי המיוחד של האגודה השיתופית.


עם זאת, מדיניות זו מעלה קושי אמיתי שנוצר, הלכה למעשה, על-ידי "גזירת הבלעדיות של מוסד ה-"בן הממשיך". ככל שהיא נוגעת ליחסים בין בני משפחה, היא מתנגשת עם רצונותיהם הטבעיים של הורים, בעלי זכויות במשק, להוריש לילדיהם ולמשפחתם את חלקם - קרקע ומבנים, לאחר שיגיעו לאריכות ימיהם, זאת מבלי ליצור חיכוכים ומדונים בין בני המשפחה שיש חשש כי ילוו בסערת רגשות ובשימוש בכלים משפטיים, שלא לצורך. המקרים הבאים בפני בתי-המשפט מעלים תמונה מציאותית החושפת קשיים במילוי אחר מדיניות המוסדות המיישבים, זאת במספר לא מבוטל של מקרים ובסיטואציות שאין הדעת יכולה לצפותן באופן מושלם.


התמודדות עם קשיים אלה מצריכה פתרון חקיקתי. אך מאחר ואין עדיין הסדר חקיקתי שכזה עלינו לתת פתרונות למקרים המשחרים לפתחנו. בעשותנו כן, עלינו להפעיל שיקולי צדק ולבחון לאורם בכלים העומדים ברשותנו את התנהגות הצדדים.


בן ממשיך - מהות זכויותיו


אותו בן הבונה את ביתו בחלקה ליד בית ההורים, מעבד עימם את המשק ועם מותם של הוריו בבוא היום, יהיה הוא לבעל המשק במקומם. מעמדו של "בן ממשיך" זכה להגדרה בחקיקת המשנה, וזו מצויה בתקנה 3א(א) של תקנות האגודות השיתופיות (חברות).


עצם הכרה בבן כבן ממשיך, אינה מעניקה לבן זה זכויות קנייניות במשק. זכות זו מוסדרות במסגרת ההסדרים שבין הבן להוריו - אם במסגרת הענקת הזכות בחיי הוריו ואם במסגרת הענקתן לאחר פטירת הוריו או מי מהם.


בעוד העברת זכויות בחיי ההורים יכול להיעשות בהסכם שבין הצדדים, הרי העברת זכויות אלה לאחר פטירה - יכולה להיעשות במסגרת הורשה בלבד. לפיכך, עם כאשר נערך הסכם לרבות הסכם הכרה בבן כבן ממשיך, יש לבחון האם מדובר בהענקת זכויות לאלתר, או הענקתן לאחר פטירה, ואזי אין להן כל תוקף אלא בדרך של צוואה.


אם לא נערכה צוואה על-ידי ההורים המנוחים, הרי שגם אם התקבל היורש לאגודה והוכר על ידה כ"בן ממשיך", אין בכך לפטור אותו מחובת הפיצוי כלפי היורשים האחרים.


במקרה כזה יש לקבוע שגם אם יש לראות ביורש "בן ממשיך", מבחינת האגודה, הרי שבמעמדו כלפי היורשים, אין הוא אלא מי שזכאי כי המשק יימסר לידיו, מבחינת האגודה, אך כנגד פיצוי ליורשים אחרים.


" כלומר, כן ניתן משקל לרצון המוריש שמבקש שבנו יהיה בן ממשיך. אך התחשבות ברצון זה אינו מצדיק שזכויות היורשים לקבל את חלקם בעזבון יקופח. לפיכך, כאשר אין ידו של חבר האגודה משגת את שעליו לשלם לבעלי זכויות נוספים, אין מקום להעניק לו את מלוא הזכויות במשק תוך קיפוח זכויות האחרים.


אז איך החוק מונע את קיפוח היורשים הנוספים?


זכות קדימה בין יורשים


סעיף 100 לחוק המקרקעין, תשכ"ט-1969 מסדיר את זכויות הקדימה בין יורשים אשר ירשו חלקים ממשק חקלאי, כאמור בסעיף 114 לחוק, כדלקמן:


(א) מקרקעין שהם משק חקלאי כמשמעותו בסעיף 114 לחוק הירושה, תשכ"ה-1965, והם עברו בירושה, בין על-פי דין ובין על-פי צוואה, ליורשים אחדים במשותף, לא יהיה יורש זכאי להעביר חלקו בהם לאחר אלא אם הציע אותו תחילה ליורש בעל זכות הקדימה.


(ב) בשנתיים הראשונות לאחר מתן צו הירושה או צו אישור הצוואה, יראו כל יורש כבעל זכות קדימה לגבי חלקו של יורש אחר; מכאן ואילך יראו כבעל זכות קדימה רק יורש שרשם תוך השנתיים הראשונות זכות קדימה לעצמו לגבי חלקו של יורש אחר.


הוראת סעיף 100(ב) לחוק המקרקעין והוראת סעיף 114 לחוק, משלימות זו את זו.


הוראת סעיף 114 לחוק קובעת עדיפות לסוג מסויים של יורשים "המוכן ומסוגל לקיימו". לא מן הנמנע, כי בהתאם להוראה זו יימסר המשק החקלאי לכמה יורשים במשותף.


במקרה זה, תתברר זכות הקדימה בין אותם יורשים, להם נקבעה הזכאות במשק החקלאי - על-פי הוראת סעיף 100 לחוק המקרקעין.


כלומר מיום העברת המשק החקלאי לבעלותו של הבן הממשיך באופן אוטומטי ניתנת זכות קדימה לשאר היורשים הטבעיים למשך שנתיים, בכך מונע החוק את מכירת / העברת המשק החקלאי לאחר שהוא לא אחד מהיורשים האחרים ללא הסכמתם המפורשת, ידיו של היורש הרשום כבולות לשנתיים בפן הזה.


לאחר שנתיים, אם ברצון היורשים לשמר את המצב הקיים עליהם לרשום את זכותם בלשכת הרישום או במנהל מקרקעי ישראל (יש לבדוק היכן מוסדר רישום הקרקע).