לאחרונה בית המשפט לענייני משפחה בפתח תקווה קיבל בקשה לסילוק צו קיום צוואה שנחתמה ב-2014, וקבע כי יש לקבל צו קיום לצוואה של אותו אדם שנחתמה ב-2006, שמונה שנים קודם לכן.


לפי סעיף 36 של חוק הירושה תשכ"ה-1965, צוואה שנחתמה על ידי המוריש מתבטלת אוטומטית כאשר הוא חותם על צוואה חדשה. אך הביטול האוטומטי אינו תקף במקרה של צוואה הדדית. לפי סעיף 8 של החוק, בני זוג רשאים לחתום על צוואה הדדית: מסמך שבו בן זוג אחד מסתמך על צוואת בן הזוג השני. כדי לבטל צוואה הדדית, המצווה צריך להודיע על הביטול לאדם השני שאיתו חתם במשותף על הצוואה.


לטענת האחות, בשנת 2006 אביה ואמה חתמו על צוואה הדדית שלפיה לאחר פטירתם כל נכסיהם יתחלקו באופן שווה בין שמונת ילדיהם. אף על פי שהאב חתם על צוואה חדשה בשנת 2014 שבה הוריש את כל רכושו לאחת הבנות בלבד, האחות גרסה כי לא ניתן לקיים את הצוואה החדשה כשהצוואה ההדדית מעולם לא בוטלה.


האחות ביקשה לסלק את צו קיום הצוואה החדשה של אביה, ולקבל את הצוואה הישנה שנחתמה


האחות הסבירה שלפי החוק כדי לבטל צוואה הדדית, אביה היה צריך להודיע לאשתו על רצונו לבטלה. אולם הוא לא עשה זאת, כך שהאם לא ידעה על הצוואה החדשה שעליה חתם ועל שינוי הסדרי הירושה של ילדיו, ולכן לא ניתן לקיים אותה.


הבת טענה בתגובה כי אמה ידעה על רצונו של בעלה לבטל את הצוואה, וכן ידעה שחתם על צוואה חדשה כיוון שהיא ניסתה באותה עת להגיש בקשה לשלום בית. לפיכך גרסה הבת שעצם קיום הצוואה המאוחרת מבטל את הצוואה הישנה, משום שהאם ידעה על רצון בעלה לביטול הצוואה ההדדית.


אחותה טענה שלפי החוק יש למסור הודעה בכתב, ולכן רק "ידיעה" לא מספיקה כדי לבטל את הצוואה. לטענתה, מכיוון שהוכח כי הצוואה ההדדית לא בוטלה, יש לראות בצוואה המאוחרת מסמך ללא תוקף משפטי ולכן לסלק את הבקשה לצו קיום צוואה שהוציאה הבת. זאת ועוד, היא ביקשה מבית המשפט לקבל את בקשת קיום הצוואה ההדדית, מה שיוביל לחלוקת העיזבון באופן שיוויוני בין כל האחים.


הבת טענה: הצוואה החדשה מבטלת את הצוואה הישנה


הבת גרסה כי ההגדרה של הצוואה הישנה כצוואה הדדית מוטלת בספק. היא הסבירה שבגוף הצוואה עצמה צוין כי האב שומר לעצמו את הזכות לשנות את הסדרי הירושה ואת הצוואה עצמה בכל זמן. לפיכך כשהוא חתם על צוואה חדשה, המעשה העיד על רצונו לשנות את הסדר הירושה שנקבע בצוואה הישנה, ולכן היא נחשבת למבוטלת.


בבית המשפט העיד עורך הדין שניסח את הצוואה הדדית בין האב ואשתו. לדבריו, הוא התרשם בזמנו שרצון השניים היה כנה ואמיתי, ושימש כעד לחתימתם על הצוואה ההדדית באופן משותף ובהסכמה מלאה.


הבת טענה כי עדותו של עורך הדין מלאת סתירות ואי אפשר לקבל אותה בבית המשפט. לדבריה צריך לקבל את רצונו הברור של אביה המנוח שהתבטא בצוואה האחרונה שערך, לפיכך היא ביקשה לקבל את צו קיום הצוואה המאוחרת של אביה ולהטיל את הוצאות ההליך על אחותה.


התביעה התקבלה וצוואת האב החדשה בוטלה


השופטת קבעה כי הצוואה שערכו בני הזוג בשנת 2006 היא אכן צוואה הדדית, מאחר שנחתמה בפני עורך דין שהסביר להם את המשמעויות כמו גם את הדרך החוקית לשינוי צוואה זו. לפיכך, היא לא קיבלה את טענת הבת שלפיה חתימה על צוואה חדשה מעידה על רצון לשנות את הצוואה ההדדית.


עוד קבעה השופטת כי ידיעת אחד מבני הזוג על הרצון לביטול צוואה הדדית אינו מספיק לביטולה. לפי החוק, ביטול הצוואה ההדדית ייעשה רק במסירת הודעה בכתב אשר הוכח כי התקבלה לידי בן הזוג השני, אך שום ראיה מסוג זה לא הוגשה לבית המשפט.

 

יש לך שאלה?

פורום צו ירושה | צו קיום צוואה
 


לפיכך השופטת פסקה כי יש לסלק את הצו לקיום הצוואה שנחתמה ב-2014 שהגישה הבת, ולקבל את בקשת קיום הצוואה ההדדית של האב ואשתו מ-2006 שמחלקת את הרכוש באופן שווה בין כל ילדיהם. לסיום, השופטת השיתה על הבת את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי הדין של אחותה, סכום של 15 אלף שקלים.

 


ת"ע 13523-06-17