לאחרונה דן בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב בתביעתו של גבר בן 62, אשר הגיש תביעה כנגד החברה שהעסיקה אותו במשך 37 שנים, בטענה שלפני שנתיים פוטר באופן לא ראוי רק בשל גילו המתקדם, ללא עילת פיטורין מוצדקת.


החברה טענה להגנתה כי העובד פוטר בשל צמצומים הכרחיים שנאלצה לבצע בעקבות משבר הקורונה. השופט בחנה את הראיות והעדויות השונות והגיעה למסקנה כי לא הייתה סיבה לפיטורי העובד, וכמו כן כי המעסיקה לא הצליחה לסתור את הטענה שהוא הופלה על רקע גילו.


מדוע המעסיקה החליטה לפטר את אחד מעובדיה הוותיקים ביותר, שבמשך כל שנות עבודתו מעולם לא עלתה כל טענה לגבי תפקודו או הישגיו?


השופטת התרשמה כי בכל שנות עבודתו מעולם לא הביעו חוסר שביעות רצון מתפקודו, ורק 13 עובדים פוטרו בעקבות משבר הקורונה. כמו כן, המעסיקה לא הציעה לו לעבור לתפקיד אחר, ואף נתוני המכירות שלו היו גבוהים יותר בהשוואה לסוכני מכירות אחרים.


על כן השופטת השתכנעה כי העובד פוטר שלא כדין עקב גילו, וקבעה כי המעסיקה תפצה אותו ב-80 אלף שקלים עקב הפרת חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. מעבר לכך חויבה הנתבעת לשלם את הוצאות המשפט ושכר טרחת עורכי הדין בסכום של 20 אלף שקלים.


משבר הקורונה גרם לצמצום בפעילותה של המעסיקה. איך הוכיח העובד כי הופלה מחמת גילו ולא עקב הצמצומים?


העובד הועסק בחברה לשיווק מוצרי חשמל משנת 1984 ועד שפוטר בשנת 2020. בתחילת דרכו עבד כמוביל, לאחר מכן הפך למנהל מחסן, וב-20 השנים שלאחר מכן עבד בתפקיד סוכן מכירות. לפני ההחלטה על פיטוריו זומן לשימוע, שבו טענה החברה כי היא שוקלת את המשך העסקתו לאור צמצום היקף כוח אדם הכרחי אשר היא נאלצת לבצע בעקבות משבר הקורונה.


בתביעה שהגיש טען כי במשך כל שנות עבודתו הוא זכה לשבחים והערכה מצד מעסיקתו ומהלקוחות השונים, ולא הייתה כל סיבה לפטרו אלא רק בשל שיקולים לא חוקיים ואפלייתו מחמת גילו המתקדם. הוא המשיך וטען כי חש כחפץ ישן אשר נפטרים ממנו אחרי עבד באופן מסור במשך עשרות שנים, תוך שהמעסיקה משתמשת במשבר הקורונה כתירוץ, במקום להוריד בשכרו או להוציאו לחופשה ללא תשלום.


מנגד, החברה טענה כי תפקידו של התובע נהפך כמעט לא רלוונטי מאז שפרצה הקורונה, ולאחר צמצום בהיקף הרווחים הוחלט לפטר 10% מכוח האדם בחברה. על כן, לטענת החברה, הפיטורין בוצעו כדין ובהתאם לסיבות שפורטו בפני העובד במהלך השימוע.


אילו שיקולים הובילו לפיטורי העובד, והאם יש קשר בין ההחלטה על הפיטורין לגילו המתקדם של העובד?


בפסיקה נקבע כי אפליית עובד על רקע גיל מבוגר היא תופעה קשה ומשפילה, הפוגעת בכבודו של העובד ובאפשרותו לקיים את חייו בתנאים מינימליים. כמו כן, אפליה על רקע גיל אסורה על פי חוק שוויון הזדמנויות בעבודה. כדי להוכיח פיטורין עקב אפליה גילנית, העובד נדרש להוכיח שלא הייתה סיבה לפיטורין על רקע התנהגותו או מעשיו.


במקרה זה, השופטת קיבלה את טענתו של התובע כי לא התנהג באופן שבו הייתה הצדקה לפיטוריו. מנגד, המעסיקה לא הצליחה להוכיח כי לא הפלתה אותו מחמת גילו. לאורך שנות העסקתו, מעולם לא עלתה נגדו טענה לגבי חוסר שביעות רצון מתפקודו, וגם במכתב הזימון לשימוע לא עלתה ביקורת לגבי מעשיו או התנהגותו.


השופטת לא התעלמה מטענת החברה כי נאלצה לפטר 10% מהעובדים בעקבות משבר הקורונה, אולם קבעה כי לא ניתנה סיבה מספקת מדוע דווקא התובע נבחר להיות אחד המפוטרים. לא הוצגה כל ראיה כי היקף מכירותיו היה נמוך יותר מסוכני מכירות אחרים שלא פוטרו, ולא הוצגה כל סיבה אחרת להחלטה על פיטוריו דווקא.

 

יש לך שאלה?

פורום יחסי עובד מעביד ( מעסיק )

 

מסיבות אלו השתכנעה השופטת כי אלמנט הגיל של העובד היה אחד משיקולי מעסיקתו להחליט על פיטוריו. מדובר בפיטורין שלא כדין מחמת גילו של התובע, קבעה השופטת, ולכן קיבלה את התביעה. החברה חויבה לשלם לעובד פיצויים בסכום של 80 אלף שקלים, וכן לשלם את הוצאות המשפט ושכר הטרחה בסך של 20 אלף שקלים.


סע"ש 2540-12-20