רקע

 

במרכזו של ההליך הנדון מצוי סוחר פלסטיני מחברון אשר עוסק בייבוא סחורה מטורקיה לישראל כבעליה של חברת 'איילול להובלה ומכסיות' (להלן: "היבואן"). היבואן נוהג להעמיס את הסחורות המיובאות על מכולה שבבעלותו לאחר בדיקת הסחורות בעצמו עד לנעילת המכולה.

בחודש אפריל האחרון, תפסו פקידי המכס מכולה שיובאה ע"י היבואן בחשד להברחת אמל"ח בתוך הטובין שבמכולה, כאשר התפיסה בוצעה בנוכחות נציג מטעם היבואן.

 

לאחר התפיסה פנה היבואן אל בית המכס חיפה בבקשה לשחרור הטובין שנתפסו, ובקשתו נדחתה. לכן הגיש היבואן תביעת השבת תפוס כתביעה עיקרית, ולצידה הגיש בקשה לצו עשה זמני להשבת הטובין שנתפסו בכפוף להפקדת ערובה.

 


טענות הצדדים

 

לשיטת היבואן התפיסה נעשתה שלא כדין. ראשית נטען כי במהלך פעולת התפיסה ואף לאחריה לא הוצג האמל"ח שנטען כי הוברח במכולה, ובכך הופרה חובת עריכת דו"ח תפיסה הכולל תיעוד מצולם של ממצאי התפיסה. עוד טען היבואן כי לאחר חקירתו במשטרה הוא שוחרר בו ביום ללא תנאים מגבילים ובהמשך אף לא הוגש כנגדו כתב אישום. היבואן הוסיף וטען כי באמצע חודש מאי האחרון הנפיק בית המכס 'אישור בדבר תפיסה' (להלן: "אב"ת") אשר נמסר בפועל רק בחלוף למעלה מחודש ימים ממועד התפיסה, וכשאותו אב"ת אינו מפרט את האמל"ח שנטען כי הוברח. בנוסף, היבואן הכחיש מעורבות או ידיעה ביחס לסוגיית האמל"ח והדגיש כי האחראית בשטח על תפעול ההעמסה היא חברה הפועלת בטורקיה בשם 'נור-א-דין'. לבסוף טען היבואן שבכל מקרה, ככל שהוחלט על תפיסה הרי שעליה לחול ביחס לטובין ה'נגועים' לכאורה ולא ביחס למשלוח בשלמותו, וכן נטען כי ישנה הצדקה להיעתר לבקשת הפקדת הערובה כתנאי להשבת הטובין שנתפסו.

 

מנגד טען בית המכס כי דינה של הבקשה להידחות ממספר סיבות. ראשית משום שהסעד בתביעה העיקרית זהה לסעד המבוקש כעת. שנית משום שהסחורה המיובאת אינה בבעלות היבואן כך שכלל אין לו זכות עמידה וההצהרה שהגיש לבית המכס היא הצהרה כוזבת. עוד נטען שפקידי המכס פעלו בהתאם לסמכותם החוקית, ולאור חומרת המעשים יש לתת בכורה לשיקול ההרתעה מבלי להשיב את הטובין שנתפסו וללא הבחנה בין חלקי המשלוח. באשר לתיעוד מצולם של ממצאי התפיסה נטען כי מאחר שמדובר בנושא המצוי בחקירת משטרה הרי שגילוי מידע רלוונטי עלול לגרום לשיבוש הליכי חקירה. באשר להיקף הפירוט הנדרש באב"ת טען בית המכס כי לא ברור מהו המקור החוקי המעגן את טענת היבואן בהקשר זה.


החלטת בית המשפט

 

בית המשפט החליט לדחות את בקשתו של היבואן מפני שבנסיבות העניין התקיימו היסודות הנדרשים להחזקת הטובין כתפוסים. ראשית כתב בית המשפט כי סמכות התפיסה משויכת למישור האזרחי-מנהלי ומהווה 'שלב ביניים' בו מופקעים הטובין מבעליהם באופן זמני, כשלאחר מכן ישנה אפשרות שהטובין התפוסים יוחרמו לטובת המדינה. בית המשפט עמד על כך שלפי הפקודה, סמכות התפיסה יכולה להיות מופעלת לא רק כלפי בעלי הטובין אלא גם כלפי היבואן שייבא אותם כך שאין זה רלוונטי שהסחורה שיובאה במקרה הנדון אינה בבעלות היבואן. בהמשך קבע בית המשפט כי האב"ת הונפק לפי סד הזמנים החוקי בטרם חלפו 30 יום ממועד התפיסה, כך שאין לקבל את הטענה בדבר מסירת האב"ת באיחור.

 

בעניין מעורבותו של היבואן נקבע כי על פי חומר הראיות, היבואן (באמצעות חברת 'איילול' שבבעלותו) שולט על תהליך הרכישה, ההעמסה והייבוא של הסחורה עד הגעתה לפיקוח המכס. במילים אחרות, נמצא כי תהליכי הרכישה, ההובלה, העמסת הסחורה על המכולות, הבקרה עליהם וביצוע הבדיקות טרם שלב הייבוא מתבצעים כולם תחת עיניה הפקוחות של חברת 'איילול' כך שהיבואן הוא האחראי לנעשה, במיוחד כאשר שטר המטען והצהרת הייבוא רשומים על שם היבואן והיבואן אף מסר במסגרת עדותו בבית המשפט כי הוא אחראי גם על החברה הפועלת בטורקיה 'נור-א-דין'.

 

ביחס לבקשת הפקדת הערובה (כתנאי להשבת הטובין שנתפסו), בית המשפט קבע כי ככלל תכליתה של בקשת הפקדת ערובה היא למנוע נזק בלתי הפיך ובלתי מידתי לנישום, כאשר בהקשר זה ישנם מספר שיקולים שיש להביא בחשבון כגון חומרת העבירה או פוטנציאל ההליך העיקרי. בהמשך לכך הכריע בית המשפט כי לאור הברחת האמל"ח המיוחסת ליבואן ולאור שליטתו של היבואן על שלבי תהליך הייבוא, אין להיעתר לבקשת הפקדת הערובה. עם זאת ומחשש לאובדן ערך מצטבר, נקבע שבמקרה הקונקרטי יידרש בית המכס למכור את הסחורה ולקבל תמורה הולמת כך שנזקי היבואן יצומצמו והוא יוכל לקבל לידיו את כספי התמורה ככל שתתקבל תביעתו העיקרית.

בשולי פסק הדין נקבע כי הטענה בעניין היעדר תיעוד מצולם של ממצאי התפיסה צריכה להתברר במסגרת ההליך הפלילי.

 

פסק הדין ממחיש את הצורך לבדוק היטב את הסחורה המיובאת טרם יציאתה מארץ המוצא, על מנת להימנע מאי נעימויות בעת הליכי השחרור מהמכס. עם זאת יש להדגיש כי באופן כללי ניתן להתמודד גם עם 'הפתעות', באמצעות התנהלות שקולה, מקצועית ועניינית.