"לא ניתן לכנות סכינאות בשם אחר זולת מכת מדינה. מדי שבוע באים לפתחו של בית המשפט תיקי סכין – החל מהחזקת סכין למטרה לא כשרה וכלה ברצח. לא אחת, כפסע הוא בין הדקירה לבין נטילת חיים ולעתים לא רחוקות גם ניטלים חיים. הסכין הוא נשק קר וקל, במובן של קלות השגתו. הוא זמין בכל מטבח למטרות כשרות (לעתים קרובות תרתי משמע) - אך אין כל קושי להסב את השימוש בו למטרות לא כשרות" (השופט אדמונד לוי).
יש לכם שאלה?
עבירות סכינאות הינן עבירות חמורות ואף החזקת סכין מחוץ לבית למטרה לא כשרה הינה עבירה פלילית. האם ניתן לקבוע זאת גם לגבי מברג? סוגיה זו הונחה לפתחו של בית משפט השלום בראשון לציון.
בית המשפט קבע בהחלטתו כי גם מברג יכול להיות כסכין והחזקתו עלולה לעלות כדי מעשה פלילי. נקבע כי ייתכן, בנסיבות מסוימות, שמחזיק מברג ייחשב בתור מחזיק סכין ובעקבות כך יהיה מדובר בעבירה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977. סעיף זה קובע כי מי שמחזיק סכין מחוץ לתחום ביתו או חצריו, ולא עלה בידו להוכיח כי החזקת הסכין הייתה למטרה כשרה, דינו מאסר חמש שנים.
בית המשפט קבע כי כאשר דרך החזקתו של המברג נועדה לשם דקירה או חיתוך, יש להעניק להחזקתו את הפירוש המתאים להחזקת סכין. השופט קבע כי היות והמברג הינו כסכין, אין לקבל את טענות הנאשם לכך שהראיות המבססות את כתב האישום שהוגש כנגדו אינן מובילות למסקנה כי בוצעה עבירה פלילית כלשהי.
גבול דק מן הדק
בית המשפט ציין כי ייתכן ומסקנה זו תוביל, במקרים מסוימים, למצבים אבסורדים. עם זאת, נקבע כי יש לבחון כל מקרה לגופו והשכל הישר יכול להבחין בין מקרים בהם המברג שימש ככלי נשק לבין מקרים בהם לא כך הדבר. כשם שאין דין תלמיד כיתה א' העושה שימוש בעיפרון לשם כתיבה וציור, כדין תלמיד הכיתה השמינית המאיים על חברו עם עיפרון מכני, כך יש להבחין בין המקרים השונים של החזקת מברגים מחוץ לבית ולחצר.
דהיינו, חשמלאי אשר מחזיק מברג באמתחתו לצורך עבודתו וקיום משלח ידו, איננו עבריין פלילי. עם זאת, אדם אשר אוחז במברג ומאיים על אדם אחר כי ידקור אותו באמצעות כלי העבודה, מבצע הפרה בניגוד לסעיף 186(א) לחוק העונשין.
במילים אחרות, ישנו גבול בין אחזקה תמימה ולגיטימית של כלי, לבין אחזקה למטרות בלתי כשרות. השופט הוסיף כי אין ספק שייתכנו מקרים בהם גבול זה יהיה דק מן הדק. לסיכום, נקבע כי הנאשם ישיב להאשמות אשר מיוחסות לו וכתב האישום לא יימחק בגין העדר ראיות או עילה. לכאורה, קבע השופט, השימוש אשר עשה הנאשם במקרה דנן במברגו לא היה "תמים" כפי שהאחרון מנסה לצייר זאת. אי לכך, ישנו מקום לנהל את ההליך הפלילי ולבור את המוץ מן התבן.
