(ת"א) 48819/08 תא (ת"א) 48819-08‏


אישה אשר בעלה נפטר כאשר היה מאושפז בבית החולים "קפלן" הגישה תביעה בגין רשלנות רפואית כנגד מדינת ישראל, בית החולים, חברת מקורות, וחמישה מאנשי הצוות הרפואי אשר טיפלו במנוח. התובעת הציגה מספר טענות אשר ביססו לטענתה את תביעתה:

  1. מאז שהמנוח אושפז בבית החולים, ועד לפטירתו, לא בדק אותו שום רופא.
  2. האחות אשר טיפלה במנוח מצאה אותו במצב כללי קשה אך נמנעה מלהזעיק למקום רופא. האחות לא נתנה למנוח טיפול ראוי והוא הושאר ללא השגחה.
  3. הרופא אשר הגיע בסוף למיטתו של המנוח לא היה יכול לעשות דבר למענו, זולת לקבוע את מותו.
  4. המנוח סבל ממחלות שונות עובר לאשפוזו. בית החולים התרשל בכך שכאשר המנוח התקבל לאשפוז הוא הסתפק בעניינו רק בחוות דעת רופא כלי דם וחוות דעת אורטופד. בית החולים לא התייעץ ו/או שאל נפרולוג באשר למחלת הכליות ממנה המנוח סבל.
  5. העדר רשומה רפואית - לא היה כל רישום בנוגע לטיפול במנוח, לא בסבב הבוקר ולא בסבב הערב.
  6. בשל מצבו של המנוח, בית החולים היה צריך לבצע לו בדיקת דם אחת לכל הפחות, לחבר אותו למוניטור, ולבדוק לו חום ולחץ דם.
  7. הטיפול במנוח נעשה באדישות ובהזנחה, מצד בית החולים ועובדיו.
  8. המים בבית החולים סיכנו את חיי המטופלים וזאת בשל כמות האמוניה בהם כתוצאה מחוסר פיקוח על רמת הכלור.
  9. לא נערך למנוח ניתוח לאחר המוות, דבר המקובל במקרים כגון דא.

ההגנה הציגה את הטענות הבאות:

  1. המנוח סבל כבר לפני אשפוזו ממחלות רבות כגון מחלת כלי דם (אשר בעטייה נכרתה רגלו מתחת לברך), כיב סכרתי בצד שמאל, סוכרת סוג 2, אי ספיקת כליות, מחלת לב כלילית, מחלת ריאות ויתר לחץ דם.
  2. אשפוזו של המנוח בבית החולים היה באבחנה של רגל סוכרתית מזוהמת כיממה. הוא קיבל טיפול בדיאליזה ונפטר לאחר מכן.
  3. מהגיליון הרפואי עלה כי המנוח היה נתון תחת מעקב רפואי סדיר. ניתן להתרשם מהתיק הרפואי לגבי כל קורות החולה במהלך האשפוז.
  4. החולה היה בהכרה מלאה ויציב המודינאמית בתחילת משמרת הלילה. הוא נפטר בשלוש לפנות בוקר. סיבת המוות הייתה רגל סוכרתית מזוהמת וספסיס אשר הוגדר כ"תגובה דלקתית סיסטמית עם גורם חיידקי".
  5. מותו של המנוח לא היה בלתי צפוי בהתחשב במחלות הרקע מהן הוא סבל ובמצבו הבריאותי. מדובר בחולה אשר השתייך לקבוצת חולים בעלי אחוזי תמותה גבוהים.
  6. האפשרות כי המנוח נפטר בשל המים בבית החולים הינה בלתי סבירה.
  7. המדינה אינה יכולה להיות נתבעת וזאת משום שלא היה כל קשר בינה לבין "החריגה בכמות הכלור". כמו כן, בית החולים קפלן איננו בית חולים ממשלתי אלא בית החולים הנמצא תחת בעלותה של קופת חולים כללית.

התביעה כנגד המדינה

 

בית המשפט דחה את התביעה ככל שהיא הוגשה כנגד המדינה ומקורות. עם זאת, נקבע כי האחריות למותו רבצה לפתחה של קופת חולים כללית, בעלת בית החולים. באשר למדינה, הודגש כי בית החולים "קפלן" הוא אכן לא בית חולים בבעלות ממשלתית. "אין זה מתפקידו של משרד הבריאות לפקח באופן ישיר על כל אחד מאלפי בעלי מקצועות הרפואה בישראל על מנת לוודא כי הם מקיימים את הנהלים והחוקים שנקבעו על ידי המשרד", נכתב בפסק הדין.

 

התובעת טענה כי המדינה הייתה צריכה לפקח על החריגה בכמות הכלור אשר גרמה לפטירתו של המנוח. בית המשפט דחה טענה זו בקובעו כי לא הוכח כל קשר בין המדינה ובין החריגה בכמות הכלור. הודגש כי עסקינן בחריגה אשר בוצעה במערכת המים הפנימית אשר בשליטת בית החולים.

 

התביעה כנגד מקורות

 

בית המשפט קבע כי גם דין התביעה כנגד מקורות להידחות. בפסק הדין נקבע כי מקורות הינה חברה אשר מספקת מים באיכות מי שתייה לצרכנים שונים, לרבות בתי חולים ומוסדות. הודגש כי מקורות איננה חייבת לענות על צרכים מיוחדים של צרכנים מסוימים ועליה למלא את הוראות ותקנות משרד הבריאות לספק מים מוכלרים עם כלור שארתי. בית החולים קפלן, בתור אחד מצרכני מקורות, כאשר הוא היה מודע לצרכים מיוחדים במחלקות מסוימות, היה עליו לדאוג להתקנת מרככים, מתקני טיפול במים ומסנני פחם. דהיינו, הייתה זו אחריותו של בית החולים לתחזק כיאות את מערכת אספקת המים במוסד.

 

התביעה נגד בית החולים

 

במקרה דנן, המנוח נפטר בפברואר 2004. כבר בשנת 2002 בית החולים קיבל הודעה על כך שמקורות מספקת מים עם כלור אמינים. בשלב מסוים, הוחלפו מערכות החיטוי והמדידה במחלקת הדיאליזה בבית החולים. כתוצאה מכך, החלו חריגות בערכי הכלור במים במחלקה. עובר לפטירת המנוח, בית החולים ידע כי קיימת חריגה ברמת הכלור הכללי במים ובפועל אף הוחלפו מסנני הפחם. עם זאת, בפועל, בית החולים המשיך לספק מים עם כלור חריג במחלקת הדיאליזה. לסיכום, נקבע כי לו בית החולים היה מקפיד על חיבור המנוח למוניטור (ולא מסתפק בבדיקה אחת בודדת כאשר האחרון התקבל לאשפוז), וטיהור המים היה נשמר (ביתר שאת כאשר עסקינן בחולה כליות המטופל בדיאליזה), סביר להניח שהמנוח היה יוצא בחיים מבית החולים. אי לכך, התביעה כנגד בית החולים התקבלה.