ע"א 9426/07 | ע"א 10548/07


בית המשפט העליון נדרש לבחון שני ערעורים נגדיים אשר הונחו לפתחו בעקבות פסק דין שניתן בבית המשפט המחוזי ואשר עסק ברשלנות רפואית בסרטן. להלן עיקרי פסק הדין במחוזי. בפסק דין זה נקבע כי הרופאים אשר טיפלו במערער התרשלו בכך שהם לא השכילו לאבחן נגע סרטני על אפו במועד ובכך גרמו להחמרה במצבו. מדובר בנגע סרטני אשר אובחן על ידי הרופאים בינואר 2004, וזאת למרות שבמקום הנ"ל התגלה בעבר נגע סרטני אשר הוסר לכאורה. אי לכך, בית המשפט המחוזי חייב את הרופאים המטפלים בתשלום פיצויים בסך 330,000 שקלים. יודגש כי התביעה המקורית הוגשה על סך של כ-5 מיליון שקלים.

 

יש לכם שאלה?

פורום רשלנות בניתוח

פורום רשלנות רפואית בלידה

פורום רשלנות רופא שיניים


מבחינת הרשלנות הרפואית, בית המשפט המחוזי קבע כי היה מקום לייחס לרופאים רשלנות גם בגין העדר רשומה רפואית. הודגש כי נפלה ברשומות הרפואיות של המערער "בעייתיות מסוימת" אשר עלתה כדי רשלנות רפואית לכשעצמה. בעקבות הפגמים ברשומות הרפואיות, נטל ההוכחה בנוגע להעדר הרשלנות הונח לפתחם של הרופאים המטפלים. לאחר שהמשיבים לא השכילו להרים את הנטל בנוגע לטענות המערער, בית המשפט המחוזי פסק לאחרון פיצויים. במסגרת הערעורים שהוגשו לבית המשפט העליון, הרופאים חלקו על קביעת האחריות ועל גובה הפיצויים. מנגד, המערער טען כי סכום הפיצויים אשר נפסק לו (כאמור, פחות מ-10% מסך תביעתו) היה נמוך מדי.
 

העליון קובע כי לא היה קשר סיבתי בין הרשלנות לבין הנזק

 

בית המשפט העליון, בפסק דין אשר ניתן על ידי השופטים מלצר, רובינשטיין וריבלין, קבע כי דין ערעור הרופאים להתקבל בעיקרו. כמו כן, ערעורו של המערער נדחה באופן מוחלט. אי לכך, סכום הפיצויים אשר נפסק לטובת המערער נחתך בחצי. בית המשפט העליון קיבל את הערעור מחמת הטעמים הבאים.


ראשית, נקבע כי גם אם נטל השכנוע היה צריך לעבור אל הרופאים, וגם אם נפלה רשלנות מסוימת באופן התנהלותם, לא היה מקום לייחס רשלנות רפואית למשיבים בגין הנזק הגופני שנגרם למערער בשל הגידול הסרטני. בפסק הדין נקבע כי לא הוכחה "זיקה סיבתית" בין הנזק שנגרם לבין הרשלנות הלכאורית של הרופאים במקרה דנן. "קשר סיבתי בתביעות רשלנות רפואית צריך להיות על בסיס מבחן ה'סיבה בלעדיה אין'. במקרה שלפנינו, הקשר הסיבתי העובדתי בין הנזק לבין הרשלנות לכאורה נותק", נקבע בפסק הדין.

 

מבחן ה"סיבה בלעדיה אין" הינו מבחן בתביעות נזיקין הגורס כי יש להטיל חבות על מזיק רק כאשר מוכח שהנזק לא היה נגרם אילולא פעילותו. במקרה הנ"ל, הרופאים טיפלו במערער בשני אירועים אשר קדמו למועד גילויו של הגידול הסרטני בינואר 2004. הראשון ביוני 2003 (כריתת נגע סרטני באף) והשני בדצמבר 2003 (בדיקת ביופסיה לאבחון סרטן).


הודגש כי המערער לא טען בכתב התביעה כי ביוני 2003 בוצעה כריתה חלקית בלבד של הגידול הסרטני או שתוצאות בדיקת הביופסיה שנערכה לו בדצמבר 2003 היו שגויות. למעשה, המערער הסכים כי תוצאות הביופסיה שיקפו נכונה את מצבו הרפואי באותם הימים. כמו כן, נקבע כי גם העברת הנטל לשכמם של הרופאים לא סייעה למטופל, וזאת משום שהעברה זו לא נגעה לרשלנות הרפואית בכללותה אלא רק לראיות שאבדו והטילו קושי על התובע להוכיח טענותיו.

 

אי לכך, באשר למהימנות תוצאות בדיקת הביופסיה, לא נפל נזק ראייתי. בית המשפט קבע כי התולדה המתקבלת מכך הייתה כי נשלל קיומו של קשר סיבתי עובדתי, וזאת גם אם הופרו חוק זכויות החולה ונהלי קופת חולים. אי לכך, נקבע כי קביעה זו ייתרה את הצורך לעסוק בשאלת ההסכמה מדעת בנוגע לטיפול לצורך הסרת הנגע.

 

פיצויים בגין העיכוב בטיפול


עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי לא היה מקום לדחות את זכותו של המטופל לפיצויים כלל, וזאת בהתחשב ב"מסע המפרך והארוך שהוא נדרש לעבור על מנת להגיע למצב בו הנגע הסרטני שתקף את פניו נכרת לראשונה". בית המשפט קבע כי העיכוב בטיפול, ביחד עם אי הנוחות הרבה, הצדיקו פסיקת פיצויים. כמו כן, הודגש כי חלק מהנזק נגרם בעקבות רשלנות במילוי המסמכים הרפואיים בזמן אמת. בסופו של היום, בית המשפט הפחית את סכום הפיצויים המגיע לתובע לחצי, ולא חייב אותו בהוצאות משפט חרף דחיית ערעורו וקבלת ערעור הרופאים.