יו"ר הרשות הפלשתינאית, מחמוד עבאס (אבו-מאזן), הגיע לניו יורק בליווי משלחת ובה נציגות פלשתינאית רחבה. יו"ר הרשות מבקש להעלות את מעמדה של "פלשתין" למעמד של מדינה משקיפה באו"ם. דהיינו, מדינה שאינה חברה.
רבים תוהים אפוא מהי המשמעות של המהלך הנ"ל מבחינת מערכת היחסים הבינלאומיים והמשפט הבינלאומי. זאת מעבר למשמעויות הפוליטיות והמדיניות המקופלות בצעד זה. מומחים אשר התייחסו לסוגיה בעיתונות הכתובה מעריכים כי מדובר בעיקר בצעד מדיני אשר איננו בר משמעות מבחינה משפטית קונקרטית. עם זאת, יש גם הסבורים אחרת.
חשוב להדגיש כי הכרזה על פלשתין כמדינה משקיפה באו"ם איננה מעניקה לרשות הפלשתינאית גבולות, ריבונות או צבא. מדובר אפוא בעניין אשר במרכזו הוא סמלי. עם זאת, אין ספק כי לא ניתן לנתק את המהלך מההקשר הפוליטי שכן יש בכך משמעות מבחינת הפלשתינאים בהכרה רחבה בהם על ידי אומות העולם. גורמים בצד הישראלי מביעים חשש כי המהלך הנ"ל יפעיל לחץ על ישראל ויגרום לה לבצע וויתורים במשא ומתן עתידי אשר היא איננה מעוניינת לבצע.
המשפט הבינלאומי
ובכן, אין ספק כי מבחינת המשפט הבינלאומי, הכרזה על מדינה משקיפה באו"ם הינה בעיקר עניין סמלי ולא מהלך בעל שיניים משפטיות. דהיינו, בשטח, בפועל, המצב נשאר כתמול שלשום. יודגש כי כבר בעבר הפלשתינאים פנו למדינות רבות בעולם וביקשו להתייחס אליהם כאל מדינה לכל דבר ועניין (לרבות הכרה בנציגיהם כשגרירים וכדומה). עם זאת, בניגוד להחלטות האו"ם המתקבלות במועצת הביטחון (בה הטון הרלבנטי הוא של המעצמות החזקות), החלטתה של עצרת האו"ם איננה מחייבת אלא מדובר במעין המלצה.
יתרה מכך, גם היום הפלשתינאים יכולים להגיש הצעות לסדר היום באו"ם אך לא נתונה להם זכות ההצבעה. זכות זו לא תהיה מנת חלקה של הרשות הפלשתינאית גם לאחר הכרה בה כמדינה משקיפה. יש לציין כי הפנייה לאו"ם איננה סוגיה ללא משמעות כלל. לדוגמא, עם שדרוג מעמדה של הרשות הפלשתינאית בארגון האומות המאוחדות, חבריה יוכלו להצטרף לארגונים שונים אשר שייכים לאו"ם. למשל, ארגון הרווחה של האו"ם, ארגוני זכויות האדם, התאחדות הספורט (אשר אליה הם כבר הצטרפו) ועוד. אכן, לא מדובר במהלכים אשר יביאו להשפעה מיידית על ישראל אך אין ספק כי עסקינן בחיזוק של ממש מבחינת מעמדה המשפטי והפוליטי של הרשות הפלשתינאית בקרב האומות.
יודגש כי ארגונים רבים הפועלים מתוך האו"ם מקבלים מימון רב מארצות הברית. כיום, קיים בארה"ב חוק האוסר על מימון ארגונים המקבלים לשורותיהם פלשתינאים ועל כן מומחים מעריכים שארגונים רבים לא יאפשרו את כניסתם של חברי הרשות הפלשתינאית לשירותיהם חרף ההכרה בפלשתין כמדינה משקיפה.
בית הדין בהאג
כותרות העיתונים עוסקות רבות במשמעות שדרוג המעמד מבחינת בית הדין הבינלאומי בהאג. ואכן, נראה כי הבעיה האמיתית והישירה של ישראל (ושל אזרחיה) עם ההכרה המדוברת נמצאת דווקא בהאג. בית הדין הבינלאומי איננו מקבל מימון כלל מארצות הברית והוא מוסד פחות או יותר חופשי מבחינת הכספים המקיימים אותו. דהיינו, סביר להניח כי אם הפלשתינאים יגישו פנייה לבית הדין בהאג להתקבל אליו, היא תיענה בחיוב. שלוש סיבות עיקריות יכולות להיות מקור לדאגה מבחינת ישראל כתולדה מכך.
- סמכות טריטוריאלית - בית הדין להאג, בניגוד למשטרים בינלאומיים אחרים, הינו בר סמכות שיפוטית בנוגע לשטחי כל המדינות המסכימות לשיפוטו. סמכות זו עומדת ותלויה גם כאשר פשעי המלחמה המבוצעים בשטח המדובר לא נעשו על ידי המדינה החברה. אי לכך, הכרה ברשות הפלשתינאית בגבולות 1967 עלולה להביא לחשיפת פעולותיה של ישראל בשטחים אלה לביקורת שיפוטית של בית הדין בהאג. דהיינו, בית הדין בהאג יוכל לבחון אחריות פלילית מצד גורמים ישראליים הפועלים באזור זה.
- הצטרפות לבית הדין ללא הצטרפות לחוקתו - הרשות הפלשתינאית תוכל לבקש להצטרף לבית הדין להאג וזאת למרות העדר חברות באו"ם (שכן חברות בבית הדין בהאג איננו כוללת תנאי סף כאמור). כמו כן, הרשות לא חייבת לקבל עליה את חוקת בית הדין (ובכך לחשוף את עצמה להליכים המשפטיים בהאג). בשנת 2009, הרשות הגישה תביעה כנגד ישראל בגין פשעים אשר האחרונה ביצעה לטענתה ב"פלשתין" החל משנת 2002. הכוונה הייתה בעיקר לפעולותיה של ישראל במבצע עופרת יצוקה. התובע בהאג לא החליט האם לדון בסוגיה וזאת בעיקר בשל סוגיית הגדרתה של הרשות הפלשתינאית כמדינה. מומחים סבורים כי ההצבעה באו"ם תוכל להטות את הכף כנגד ישראל בעניין זה.
- התנחלות כ"פשע מלחמה" - חרף התנגדותה של ישראל, חוקת בית הדין בהאג כוללת גם "העברה של אוכלוסיה לשטח כבוש" כפשע מלחמה. מדובר אפוא ב"פשע" אשר עלול לשמש כנגד ישראל בתביעות מצד הפלשתינאים וזאת משום שברור כי כיום חיים ביהודה, שומרון ומזרח ירושלים כ-800,000 יהודים. יודגש כי ישראל לא הצטרפה לבית הדין בהאג, עם הקמתו בשנת 1988, וזאת בשל פשע המלחמה הנ"ל.
עם זאת, אליה וקוץ בה. החברות בבית הדין בהאג עלולה לגרור עימה לא רק זכויות אלא גם חובות. דהיינו, כל פלשתינאי אשר יבצע מעת הקבלה פשעי מלחמה שונים (לדוגמא, תקיפת אוכלוסייה אזרחית), עלול למצוא את עצמו עומד לדין בבית הדין הבינלאומי. מדובר בכל אזרח פלשתינאי, לרבות כמובן תושבי עזה ואנשי חמאס. עם זאת, חשוב לציין כי חברות בבית הדין בהאג תוכל לאפשר לפלשתינאים להגיש כנגד ישראל עתירות שונות (למשל - בגין בנייה בהתנחלויות ו/או במזרח ירושלים).
לסיכום,
ימים יגידו האם תהיה למהלך המדובר השפעה משפטית בינלאומית על פעולותיה של ישראל בשטחים אשר אותם מבקשת הרשות הפלשתינאית להכיר כגבולות מדינתה. ספק רב אם בעתיד הקרוב יש משמעות לצעד הנ"ל מעבר לסמליותו. גורמים באופוזיציה בישראל סבורים כי המדינה הייתה צריכה לברך את הפלשתינאים בצעד המדובר ולא לעמוד מנגד כאשר הצבעה כה גורפת הולכת להיות מנוגדת למדיניותה של ישראל (ומהווה לכאורה כתב אישום כנגד פעילותה של המדינה היהודית). מנגד, גורמים בקואליציה מבקשים להדגיש את סמליות המהלך ואת היותו צעד פוליטי חסר שיניים שיש לעשות לו דה-דרמטיזציה מבחינה בינלאומית.
.jpg)
(1).png)
