שופט ביהמ"ש המחוזי בחיפה רון סוקול דחה תביעתה של "צים" חברת השיט הישראלית בע"מ כנגד החברה הלאומית לאספקת פחם בע"מ לתשלום סך של 7,940,614 ₪ (נכון ליום 2/1/04) במסגרת תביעה לאכיפת פסק בוררות על פי עילת פסק בוררות . צים חוייבה לשלם לחברת הפחם הוצאות משפט בסך כולל של 200,000 ₪ + מע"מ.

רקע:


בשנת 1980 נחתם חוזה בין חברת החשמל לבין "צים" לחכירת אניה, לצורך הובלה ימית של פחם לתחנת הכוח בחדרה. תקופת החכירה על פי החוזה נקבעה ל-20 שנה, ונקבעו בו הוראות שונות, לרבות לעניין התשלומים שתשלם חברת הפחם (אליה המחתה חברת החשמל את כל זכויותיה וחובותיה על פי החוזה) לצים.

לאחר 5 שנות חכירה נתגלעו מחלוקות בין חברת הפחם וצים בעניינים שונים הקשורים באניה, ולאחר דיונים בבתי המשפט המחוזיים בחיפה ובירושלים הם הועברו לדיון בבוררות.

הליכי הבוררות התייחסו למספר עניינים, וביניהם אופן חישוב דמי החכירה בהתאם להוראות ההסכם (אשר כללו רכיב הוני קבוע ורכיב תפעולי משתנה), ובכלל זה עדכון העלויות בגין עבודות מבדוק תקופתיות שנדרשו באניה מדי 3 שנים. פסק דינם של הבוררים בקשר לתשלום עבור המבדוקים ניתן ביום 13/1/92, והוא נשוא המחלוקת בתיק זה.

האניה הוחזרה לצים בשנת 2003, וכעבור זמן קצר בוצע מבדוק נוסף שלה, בעלות של למעלה מ- 1,800,000$. בתביעתה טענה צים כי חברת הפחם לא מילאה את הוראות הבוררים ולא שילמה את הוצאות מבדוק זה. מנגד חברת הפחם טענה, כי פסק הבוררים קבע רק את דרך חישוב התשלומים עבור המבדוקים, והוא אינו מטיל עליה כל חובה לשאת בתשלום הוצאות מבדוק זה, אשר נערך לאחר תום תקופת החכירה.

במהלך הדיון בתביעה הושגה הסכמה דיונית בין הצדדים לפיצול הדיון במחלוקות השונות, ובהתאם לה נדונה בשלב הראשון רק השאלה, האם לאור פסק הבוררים מחויבת חברת הפחם לשלם לצים עבור הוצאות המבדוק שבמחלוקת.

לאחר שבית המשפט סקר את הסוגיה של תביעה על פי עילת הפסק, ובחן את משמעות הביטוי -מבדוק -בהחלטת הבוררים, דחה בית המשפט את טענת צים כי פסק דינם של הבוררים בנושא הוצאות המבדוקים ניתן במועד מאוחר מיום 13/1/92.

בבואו לפרש את פסק דינם של הבוררים בקשר לשאלה נשוא הדיון, קבע בית המשפט כי על פי לשון ההסכם, ועל פי האופן שבו הבינו את ההסכם הצדדים והבוררים, אין מקום לחייב את חברת הפחם בגין הוצאות עבור מבדוק שנערך לאחר תקופת ההסכם. בית המשפט הוסיף וקבע, כי זו היתה גם הכרעת הבוררים ואין בפסק דינם כדי לשנות את ההסכמה האמורה. בשים לב לכל האמור ולהסכמה הדיונית של הצדדים, הורה בית המשפט על דחיית התביעה.

ת.א. 142/04