רע"א 4038/09, גיל ברונשטיין נ' ד"ר בלינדר ג'ורג' – מ.א.ר בע"מ ואח'

 

העובדות:


1. ענייננו בבקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי לפיה ניתנה למשיבים 1 ו-2 הארכת מועד למשלוח הודעה לצד שלישי, וכן ניתן להם היתר המצאה אל מחוץ לתחום המדינה.


2. המבקש הגיש את תביעתו כנגד המשיבים, בגין רשלנותם באבחון מחלת הסרטן בגופו. לטענתו, כתוצאה מרשלנותם אובחנה מחלתו באיחור, ולפיכך הטיפול בה החל באיחור, דבר שהביא למצב הבריאותי הקשה בו הוא נמצא כיום.

 

החלטה:


1. מטרתה העיקרית של הודעה לצד שלישי היא לרכז בתובענה אחת את כל ההליכים המשפטיים בעניין מסוים, ולחסוך בכך התדיינויות נוספות, בין הנתבע לבין הצד השלישי .

 

תכלית זו מתקיימת במקרה זה. צירופו של בית החולים בוונצואלה כצד להליך, על ידי הודעת צד שלישי, מרכזת, למעשה, שני הליכים משפטיים באותו עניין, בתובענה אחת.

 

אין לקבל את טענת המבקש, לפיה העילה שבבסיס ההודעה לצד שלישי שונה מהעילה שבכתב התביעה, ולפיכך אין מקום להודעה זו; המבקש תובע את המשיבים בגין אי אבחון מחלת הסרטן בגופו, מחדל אשר הוביל למצבו כיום, והתובעים מעוניינים לשלוח הודעת צד שלישי לבית החולים בוונצואלה, בטענה כי הטיפול שניתן שם למבקש היה שגוי, וגרם להישנות הגידול בגופו.

 

קביעת היקף אחריותו של בית החולים, אם בכלל, רלוונטית להכרעה בשאלת היקף אחריותם של המשיבים, ככל שקיימת.

 

נראה, כי זו הסיבה בגינה קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה, על אף הפגמים הפרוצדוראליים שנפלו בה.

 

המשיבים הגישו את בקשתם להארכת המועד להגשת ההודעה לצד שלישי ללא תצהיר לאימות העובדות הכלולות בה, בניגוד לקבוע בתקנה 241, ואף לא סיפקו טעם לאיחור, לא כל שכן טעם מיוחד, כנדרש בתקנה 528.

 

בית המשפט המחוזי ראה לנכון לאפשר הגשת ההודעה לצד שלישי על אף הפגמים הללו.

 

החלטתו זו אינה נטולת בסיס, שכן "הפרוצדורה אינה מיטת סדום שבה מקצצים את רגליו או מתיזים את ראשו של בעל-דין כדי להכניסו לתוכה כנכה או כבר-מינן". בנסיבות המתאימות, ראוי לסטות מכללי הפרוצדורה, כאשר הדבר דרוש לשם עשיית צדק ואינו פוגע בבעל הדין האחר.


2. ביהמ"ש מציין כי הגשת הודעת צד שלישי אינה חייבת להוביל לעיכוב בתיק; משהוגשה הודעת צד שלישי, לבית המשפט שיקול דעת רחב להורות על בירורה בכל שלב של ההליך- בשעת הדיון בתובענה העיקרית, לאחר סיום הדיון בה, או לאחר מתן פסק הדין בה, כפי שנקבע בתקנה 222.


3. על המבקש היתר המצאה אל מחוץ לתחום המדינה להראות, כי עניינו בא בגדרה של אחת החלופות שבתקנה 500 לתקנות. החלופה הרלוונטית לענייננו, קבועה בתקנה 500(10).

 

בתקנה זו קבועים שלושה תנאים למתן היתר ההמצאה: בעל הדין הזר הוא בעל דין "דרוש" או "נכון"; התובענה הוגשה "כהלכה" כלפי בעל הדין המקומי; גם כאשר התנאים הללו מתקיימים, ההחלטה מסורה לשיקול דעתו של בית המשפט- כאמור ברישא של תקנה 500: "רשאי בית המשפט וגו'".

 

כאשר התקיימו התנאים הקבועים בתקנת המשנה, יבחן בית המשפט את המקרה מתוך ראיה כוללת של כלל הנסיבות, זאת מתוקף שיקול הדעת המסור לו. השיקולים בשלב זה קיים שיקול "הפורום הנאות"- האם בית המשפט בישראל הוא הפורום המתאים לדון בתובענה.

 

בענייננו, הטענה כי מדובר בפורום לא נאות לא הועלתה בערכאה הדיונית, ודי בכך כדי למנוע מן המבקש להעלותה במסגרת בקשת רשות הערעור.

 

ההגיון מלמד, שהעלאת טענה בדבר אי נאותות הפורום שמורה לנתבע הזר בלבד, שכן לו העניין בהוכחת הדבר, ואין מקומה להישמע מפי צד אחר לתובענה. אם יעלה הנתבע הזר טענת פורום לא נאות, ידון בה בית המשפט בעיתה.


4. מחלתו הקשה של המבקש-התובע מעוררת תחושה קשה לגבי כל עיכוב בבירור המשפט, ואולם בית המשפט, הבקיא בהליך, הסביר כי העיכוב שנגרם עד כה מקורו בתובע עצמו.

 

חזקה על בית המשפט שייתן למצבו הבריאותי של התובע משקל בניהול ההליך, כפי שעשה עד עתה. לגוף העניין, אין מקום להתערב בשיקול דעתו של בית המשפט המחוזי.
 


עודכן ב: 31/08/2011