פינוי בית המריבה בחברון

1. נגד העותרות, שתי קטינות ילידות השנים 1991 ו-1992, וכנגד קטינות נוספות, הוגש כתב אישום בו מיוחס להן ביצוע עבירות של פגיעה בפרטיות; העלבת עובד ציבור; מהומה במקום ציבורי; הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו; והשחתת פני מקרקעין.

העבירות קשורות כולן לפעולות מחאה שנערכו באזור ביתו של תת-אלוף נועם תיבון, אשר פיקד על הוצאתם לפועל של צווי הריסה ופינוי של מבנים שהיו בחזקת אביהן של העותרות, ועל הוצאתה לפועל של ההחלטה בעניין פינוי "בית המריבה" בחברון.

2. ביום 06.04.09 חתם שר הביטחון על תעודת חסיון, בה הביע דעתו כי מסירת ראיות ופרטי מידע הנוגעים לעותרות ולנאשמות הנוספות בפרשה זו, עלולה לפגוע בביטחון המדינה.

לטענת העותרות ביסוד הוצאת תעודת החסיון עומדת כוונה ליצור רושם בפני בית המשפט בו מתנהל ההליך נגדן כי מדובר בתיק בעל אופי רציני, המצריך התערבות חסויה של שירות הביטחון הכללי.

החלטה:

1. כבר נפסק, כי בהליך על-פי סעיף 44(א) לפקודת הראיות, מתמודדים שני אינטרסים נוגדים: האחד - אינטרס גילוי האמת, העומד ביסוד ההליך המשפטי. מנגד, ניצב אינטרס ההגנה על טובת הציבור וביטחון המדינה, המחייב לעיתים את חסיונו של חומר חקירה, כדי למנוע פגיעה באינטרסים ציבוריים חיוניים שנועדו להבטיח את חיי אזרחי ישראל ובטחונם, וכן צרכים אחרים הנדרשים לקיומה של החברה.

2. במסגרת החסיון לטובת המדינה, בהתמודדות בין אינטרס הגשמת הצדק בהליך הפלילי לבין ההגנה על אינטרס ביטחון הציבור, ניתנת הבכורה לאינטרס הראשון. מקום שראייה חסויה הינה בעלת משקל מהותי להגנת הנאשם לעשיית הצדק במשפט, נדרש יהיה לגלותה גם אם גילוי כזה עלול לפגוע באינטרס הציבורי שבעטיו הוטל עליה חסיון.

כלל זה חיוני להגשמת משפט צדק, פן יורשע אדם בדין כאשר מצויה ראייה העשויה להצביע על חפותו, אפילו מקום שטעמים שבטובת הציבור מצדיקים את חסיונה.

אולם, כאשר גילוי הראיות החסויות אינו הכרחי לצורך הגנת הנאשם, יש להותירן בחסיונן, כאשר החסיון מקדם אינטרס ציבורי כללי חשוב בלא שהוא פוגע בהליך השיפוטי התקין של הנאשם.

3. ראייה הינה חיונית כאמור, כאשר היא עשויה לעורר ספק סביר באשמת הנאשם.

4. משניתן צו ההופך ראיה פלונית לחסויה, על בית המשפט להעביר במבחן הביקורת את הראייה האמורה על רקע המבחנים שעיקרם באיזון ראוי בין אינטרס הציבור הטמון בחסיון, לבין משקלו של חומר הראייה ביחס להגנתו של הנאשם.

5. עיון מדוקדק בחומר החסוי העלה כי אין פרטים בתוכו העשויים להועיל לעותרות בהגנתן. מנגד – מהותו של החומר נופל לגדרם של העניינים המפורטים בתעודת החסיון, שבשלם עלה הצורך בתעודת חסיון. חסיונו של החומר בהליך זה משרת אינטרס ציבורי מובהק מצד אחד, ותוכנו אינו יכול לשמש את הגנתן של העותרות, מצד שני.

בנסיבות אלה, אין מקום להורות על גילוי ראייה.