ע"א 5200/06, אלקיס יבוא ושיווק בע"מ נ’ מנהל מס ערך מוסף (ת"א 1)

העובדות:


1. מדובר בערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי אשר דחה את ערעוריה של המערערת על שומות לפי מיטב השפיטה שהוצאו לה על ידי המשיב, וכן דחה את ערעורה על קנס שהוטל עליה.


2. בשלב כלשהו ערך המשיב ביקורת בתיקה של המערערת, במסגרתה התגלו בספרי הנהלת החשבונות של המערערת לשנים 1995-1997 ו-1998-1999 ליקויים וסטיות מהותיות בניהול הפנקסים. בעקבות זאת, פסל המשיב את ספריה של המערערת לשנים אלו, הטיל עליה קנס מכוח סעיף 95 לחוק מס ערך מוסף, תשל"ו-1975, והוציא שומות עסקה לפי מיטב השפיטה.


3. כמו כן, הוציא המשיב למערערת שומה לשנת 2000, לאחר שבבדיקה התגלה ששווי העסקאות שנכללו בספרים גבוה משדווח בפועל למשיב. לאור ממצא זה חויבה המערערת במס בגין הסכום הבלתי מדווח שעמד על 544,055 ₪. המערערת השיגה על החלטות אלו בפני המשיב, אך השגותיה נדחו.

ההכרעה:


1. במידה ובעל עסק לא עמד בחובת ניהול פנקסים ורשומות, וסטה מהדרך הראויה לניהול פנקסיו, מעניק סעיף 74(א) לחוק למשיב את הסמכות לפסול את ספריו.


2. תכליתה של סמכות זו נובעת מכך שמשלא נוהלו הספרים כנדרש, לא ניתן להסתמך עליהם כשיקוף נאמן של המציאות ולקבוע את חובת המס על בסיסם.


3. הכלל הוא כי ערכאת ערעור לא תתערב בממצאים עובדתיים, אלא במקרים חריגים בלבד. במישור העובדתי, קבעה הערכאה הדיונית כי המערערת כשלה בדיווח מלא של חשבוניות המס שברשותה. קביעה זו מבוססת הן על חשבוניות שנמצאו ברשות המערערת עצמה, והן על חשבוניות שנמצאו במסגרת בדיקה צולבת בידי לקוחותיה של המערערת.


4. בית המשפט המחוזי נתן משקל ראוי לטענות המערערת, וצדק בדחותו אותן מבחינה עובדתית כטענות בעלמא, ואין מדובר במקרה חריג ויוצא דופן בו נפלה טעות מהותית המצדיקה התערבות של ערכאת הערעור בממצאים אלו.


5. אי הדיווח של מלוא החשבוניות על ידי המערערת כנדרש עולה כשלעצמו כדי סטייה מהותית מנהלי ניהול הפנקסים ומצדיק את פסילת הספרים. זאת במיוחד כשמדובר באי דיווח משמעותי ורב משקל של כחמישית מרווחיה של המערערת.


6. סטייה זו ללא ספק פוגמת ביכולתם של הספרים לשקף את המציאות הקיימת ביחס לניהול העסק.


7. פסילת ספריה של המערערת מהווה עילה לעריכת שומה מטעם המשיב על-פי מיטב השפיטה מכוח סעיף 77 לחוק.


8. שומה זו הינה בגדר השערה מושכלת המבוססת על מומחיותו וניסיונו של פקיד השומה.


9. על אף שעל השומה להיות נאמנה לאמת ככל שהדבר מתאפשר, אין ציפייה כי השומה תהא מדויקת ומבוססת לכל פרטיה, ועל כן הפקיד אינו נדרש להוכיחה בראיות נקודתיות ובאפשרותו להתבסס על אומדנים והערכות בהסתמך על ניסיונו המקצועי.


10. לערכאת הערעור יש, ללא ספק, סמכות להתערב בממצאי השומה על-פי מיטב השפיטה.


11. עם זאת, היא לא תיטה להתערב בקביעות אלו, אלא במקרים חריגים ביותר של סטיות מהותיות מן העובדות שהוכחו, התעלמות מנתונים, או טעות שבחוק.


12. כלל ההתערבות המצומצמת אינו מייתר בחינה ביקורתית של בית המשפט שמטרתה לוודא כי השומה אינה חורגת באופן בולט מרף הסבירות באופן שאינו מתיישב עם נתונים והנחות עובדתיות ברורות אשר הוצגו על-ידי הנישום.


13. משנערכה שומה על-פי מיטב השפיטה, על הנישום מוטלת חובת הראיה לעורר ספק לגבי סבירותה ומהימנותה של השומה מכוח סעיף 83(ד) לחוק.


14. העמידה על כך שהמערער יוכיח בראיות חותכות, כי הערכתו של פקיד השומה היתה שרירותית או מופרכת מעיקרא, היא פועל יוצא של האשם הרובץ לפיתחו של הנישום, אשר מנע באי ניהול ספרים קבילים מפקיד השומה את האפשרות לברר את הכנסתו לאשורה.


15. לא הציגה המערערת כל ראיות פוזיטיביות להוכחת אי סבירותה של השומה שנערכה על-ידי המשיב.


16. במקרה זה מרבית שומתו של המשיב אינה מבוססת על השערות גרידא, אלא על חשבוניות שנמצאו בפועל בידי המערערת ובידי לקוחותיה, ועל בסיס בדיקות צולבות של הנתונים בידי המערערת לבין אילו של לקוחותיה.


17. יש לאמץ את קביעות בית המשפט המחוזי כי פסילת ספריה של המערערת על ידי המשיב הינה כדין, ועל-כן קמה עילה לעריכת שומה על-פי מיטב השפיטה בהתאם להוראות החוק.


18. הערעור נדחה.